מצות עשה מצוה סח היא שצונו שיקריבו בית דין קרבן אם טעו בהוראה, וזהו אמרו יתעלה ואם כל עדת ישראל ישנו וגו'. וכבר נתבארו משפטי מצוה זו במסכת הוריות ובזבחים. (ויקרא אל משה, הלכות שגגות פ"ב).
מצות עשה מצוה עה היא שצונו שתקריב כל אשה זבה כשתתרפא מזובה קרבן והוא שתי תורים או שני בני יונה וזהו קרבן זבה, והיא מחוסרת כפרה עד שתקריבהו. ואולי מקשה יקשה עלי ויאמר אחר שקרבן הזב הוא כקרבן הזבה למה לא תמנה מין הקרבן שיתחייב בו כל מי שיתחייב כמו שעשית בקרבן חטאת ואשם ודאי ואשם תלוי וקרבן עולה ויורד שמנית כל אחד ואחד מצוה אחת לבד ולא חששת לרבוי העונות שחייבין על כל עון ועון מהם הקרבן והנה היה ראוי לך שלא תחוש לרבוי האנשים שיתחייב כל אחד קרבן העוף. ידע המקשה ההוא שקרבן זב וזבה אינו על חטאים אבל הוא דבר שחובה לעשות על ענין מהענינים ואילו היה עניני הזיבות באנשים ונשים דבר אחד כמו שהוא בשם ששם זה זב ושם זו זבה אז יהיה ראוי למנותם אחד, אבל אין הענין כן כי הגרת דם מן האשה אם יגר דם מן האיש לא יתחייב קרבן. ומלת זיבות אמנם הוא ענין ההגרה ואין ההגרה דבר אחד בשניהם. ובבאור אמרו האיש מטמא בלובן והאשה באודם. ואין דין זב וזבה כדין מצורע ומצורעת. וראיה ברורה על זה אמרם בכריתות (דף ח':) ארבעה מחוסרי כפרה הן הזב וזבה והיולדת ומצורע, הנה תראה איך ימנו הזב והזבה בשנים ומנה מצורע באחד יהיה איש או אשה, כי זיבת האיש זולת זיבת האשה, והכתוב שבא בזה הענין הוא אמרו ואם טהרה מזובה וביום השמיני תקח לה שתי תורים או שני בני יונה. (זאת תהיה, מחוסרי כפרה פרק א' וגם פרק ב' ופרק ג'):
מצות עשה מצוה עו היא שצונו שתקריב כל יולדת קרבן והוא כבש בן שנתו לעולה ובן יונה או תור לחטאת ואם היתה עניה שתקריב שתי תורים או שני בני יונה אחד לחטאת ואחד לעולה. והיא גם כן מחוסרת כפרה עד שתקריב אותם כמו שאמר ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת תביא כבש בן שנתו לעולה ובן יונה או תור וגו'. (אשה כי תזריע, מחוסרי כפרה פ"א):
פרשת השבוע פרשת האזינו
שירת האזינו - כריתת הברית (לב, א-מג)
על-פי ציווי ה', כמובא בפרשה הקודמת (דברים לא, יט), אומר משה בפני ישראל דברים אחרונים לפני מותו. דברים אלו יהיו ברית-נצח וזיכרון-עד לבני ישראל, לחיזוק קשר המחויבות בינם לבין הקב"ה.
כעדים נצחיים לדברי הברית האלו, מגייס משה את השמים ואת הארץ, וכך הוא פותח ואומר: "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי-פי".
בציווי ה', כמוזכר לעיל, נקראים דברי ברית אלו 'שירה'. ואכן, ניתן להבחין בסגנון המיוחד, השונה, בו נאמרים הדברים. גם כתיבת השירה בספר התורה, על-פי המסורת ממתן תורה, היא במבנה של שיר, בטורים צרים.
בדברי השירה מהלל משה את הקב"ה, מתאר את יחסו המיוחד לעם ישראל ואת הדרך בה לקח לו את ישראל לעם.
דברים אלו נאמרים כרקע, להבלטת כפיות-הטובה של בני-ישראל, בבחינת "וישמן ישורון ויבעט" (לב, טו). משום כך כועס ה' ומעניש את עמו. אולם בסופו של דבר, עושים ישראל תשובה, הקב"ה משיב את ישראל ונפרע מכל צריהם.
המילה האחרונה (לב, מד-מז)
משה ויהושע עומדים לפני ישראל בתום אמירת דברי השירה. זהו יום מיוחד, בו משמשים משה ויהושע כמנהיגים בחפיפה. לאחר רצף כה ארוך של דברי ברית, תוכחה, עידוד וברכה, מסיים משה רבנו את דבריו ומפנה את העם אל התורה. שם בתורה תמצאו את כל ההכוונה, ובה, בתורה תאריכו ימים בטוב ובנעימים.
הציווי האחרון (לב, מח-נב)
ה' מצווה על משה לעלות אל הר נבו להביט אל הארץ, ולסיים את תפקידו ההיסטורי והייחודי, עתה בגיל 120 שנה, בהר המשקיף אל הארץ שאליה לא יבוא.
ה' מזכיר למשה את חטא 'מי המריבה' שבגינו נגזרה עליו מיתה במדבר. הוא גם מבטיח לו מיתה דומה לזו של אהרון אחיו, מיתה בנשיקה, שכמוה רצה משה.
בפרשה
52
פסוקים.
(
חומש דברים, פרשת האזינו.
)
הגלות כחלום
בחלום רואים דברים מוזרים שנראים לנו כאילו הם הגיוניים.
גם הגלות היא כמו חלום.
קורים בה דברים לא הגיוניים:
יש בעולם הרבה אנשים שסובלים והרבה דברים לא טובים.
כשמשיח יבוא אנחנו כאילו "נתעורר" מהחלום הארוך של הגלות ונראה את העולם במצב ההגיוני שלו, כשהכל רק טוב, וכולם מרגישים איך ה' נמצא בכל מקום.
יום ראשון א בתשריהתשפ"ה
עליית נשמת הבעל-שם-טוב - בשנת תק"ז
האזינו
לומדים יקרים
הכיתה החסידית זמינה כעת במסך גדול בלבד
תפילה
הכנה לתפילה בנים
הכנה לתפילה בנות
שמע 12 הפסוקים
קליפ
ניגונים
והיא שעמדה
עברית
לשה"ק
ושמחת
עברית
לשה"ק
ממצרים
עברית
לשה"ק
ניגון הכנה
ניגון רוסטוב
X
עניינו המיוחד של ראש חודש ניסן הוא – ענין הגאולה, כמאמר חז"ל "משבחר הקב"ה בעולמו קבע בו ראשי חודשים ושנים,
וכשבחר ביעקב ובניו קבע בו ראש חודש של גאולה,
שבו נגאלו ישראל ממצרים ובו עתידין ליגאל,
שנאמר "כימי צאתך בארץ מצרים אראנו נפלאות".
ומזה מובן שבתקופה זו – צריכה להיות הדגשה מיוחדת ו"שטורעם"
במיוחד בנוגע לענין הגאולה, "בניסן עתידין ליגאל".