- ספר המצוות לצעירים
- ספר המצוות
- היום יום
- איגרת יומית
- משיח וגאולה
- הלכה שבועית
- 15היום לעומר
ב"ה דף הבית להתקשרות בקיום הוראותיו ונלכה באורחותיו
- דף הבית להתקשרות
- חדר ניגונים
- המצפה-בקרוב
- אודות
סדר ספירת העומר
הִנְנִי מוּכָן וּמְזוּמָּן לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל סְפִירַת הָעוֹמֶר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה: וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עוֹמֶר הַתְּנוּפָה, שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימוֹת תִּהְיֶינָה, עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם.
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל סְפִירַת הָעוֹמֶר.
הַיּוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לָעוֹמֶר, שֶׁהֵם שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת וְיוֹם אֶחָד לעומר
הָרַחֲמָן הוּא יַחֲזִיר לָנוּ עֲבוֹדַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לִמְקוֹמָהּ, בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן סֶלָה.
לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת מִזְמוֹר שִׁיר: אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה: לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ בְּכָל גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶךָ: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים כִּי תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישֹׁר וּלְאֻמִּים בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ: יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים וְיִירְאוּ אוֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ:
אָנָּא בְּכֹחַ גְּדֻלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ שַׂגְּבֵנוּ טַהֲרֵנוּ נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר דּוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם טַהֲרֵם רַחֲמֵם צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָּמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתֶךָ:
יָחִיד גֵּאֶה לְעַמְּךָ פְּנֵה זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת:
בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ שַׂגְּבֵנוּ טַהֲרֵנוּ נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר דּוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם טַהֲרֵם רַחֲמֵם צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָּמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתֶךָ:
יָחִיד גֵּאֶה לְעַמְּךָ פְּנֵה זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת:
בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:
ריבונו של עולם
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה צִוִּיתָנוּ עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ לִסְפֹּר סְפִירַת הָעוֹמֶר כְּדֵי לְטַהֲרֵנוּ מִקְּלִפּוֹתֵינוּ וּמִטֻּמְאוֹתֵינוּ. כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתֶךָ: וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה, עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִית תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם, וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה'.
כְּדֵי שֶׁיִּטָּהֲרוּ נַפְשׁוֹת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל מִזֻּהֲמָתָם. וּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁבִּזְכוּת סְפִירַת הָעוֹמֶר שֶׁסָּפַרְתִּי הַיּוֹם, יְתֻקַּן מַה שֶׁפָּגַמְתִּי בִּסְפִירָה חסד שבתפארת לעומר וְאֶטָּהֵר וְאֶתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשָּׁה שֶׁל מַעְלָה, וְעַל יְדֵי זֶה יֻשְׁפַּע שֶׁפַע רַב בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, וּלְתַקֵּן אֶת נַפְשׁוֹתֵינוּ וְרוּחוֹתֵינוּ וְנִשְׁמוֹתֵינוּ מִכָּל סִיג וּפְגַם, וּלְטַהֲרֵנוּ וּלְקַדְּשֵׁנוּ בִּקְדֻשָׁתְךָ הָעֶלְיוֹנָה, אָמֵן סֶלָה.
מצות עשה מצוה קעא
הוא שצונו לתת מחצית השקל בכל שנה. והוא אמרו יתברך ונתנו איש כופר נפשו לה' ואמרו זה יתנו כל העובר על הפקודים מבן עשרים וגו'. וכבר התבארו משפטי מצוה זו במסכת שקלים, ושם התבאר שהמצוה הזאת אינה נוהגת אלא בפני הבית. (כי תשא, זמנים הלכות שקלים פ"א)האחר הוא אני
שני חסידים חיו בעיר ויטבסק, ר' לייב פוזין ור' שמואל ברין. שניהם היו עשירים גדולים, וגם עסקו בתורה ובמעשים טובים. אך הנה, התהפך הגלגל על ר' שמואל. סוחרים רמאים טמנו לו מלכודת והוא התרושש מכל רכושו הרב בבת אחת ואף נותר בעל חוב. בימי האביב, קודם לחג הפסח, נסע ר' לייב וביקר בחצרו של הרבי המהר"ש בליובאוויטש. כשנכנס ל"יחידות" שוחח עם הרבי אודות עסקיו וביקש ברכה להמשך הצלחה. לפני שיצא, הוא הזכיר בצער גם את מצבו של ידידו החסיד ר' שמואל, הוא סיפר לרבי איך ר' שמואל הפסיד את כל רכושו. "מצבו עכשיו קשה מאוד. צדיק הוא ה' ודן דין אמת, ואם כך עשה מסתבר שכך צריך להיות, אך הרחמנות על ר' שמואל גדולה מאוד..." אמר ר' לייב לרבי. הרבי האזין בקשב לדברים, עצם את עיניו הקדושות ונראה היה מתעמק במחשבותיו, אך שתק ולא אמר דבר. כעבור מספר שבועות, שריפה גדולה פרצה וכלתה את סחורת הפשתן של ר' לייב. הנזק היה רב והוערך בשווי של עשרות אפלי רובלים. חלפו מספר ימים ואף בביתו עלתה האש ואכלה רכוש רב בשווי עשרים אלף רובלים. ר' לייב היה שבור ורצוץ מהמכה הנוראה. הוא לא ידע כיצד יוכל לעמוד ולהשתקם ממצב כה עגום. הוא החליט לנסוע לליובאוויטש ולספר לרבי על צרותיו. כשנכנס אל הרבי סיפר בדמעות כיצד תוך ימים מספר איבד סכום כה עצום של חמישים אלף רובל. הרבי הביט בו בעינים חודרות, ואז אמר: "כאשר ר' שמואל ברין, ידידך, הפסיד את כל רכושו, לא איבדת את שיווי משקלך ולא יצאת מגדרך. הצלחת אפילו למצוא דברי תנחומים על מצבו הקשה, תוך שאתה מצדיק עליו דין שמים. ואילו על הפשתן והחנות שבבעלותך שעלו באש – ממאן אתה להתנחם, זועק ומרעיש עולמות... מדוע? אין זאת אלא שה"הוא" וה"אני" אצלך הם שני דברים נפרדים לגמרי...". יצא ר' לייב מן החדר. מחשבות טרדו את מנוחתו ולא הניחו לו "בשלי הגיעה הצרה הזו! בגלל שהצדקתי את הדין על ידידי ר' שמואל". הוא התהלך מצד לצד מנסה למצוא תיקון למעשיו, אך ללא הועיל. כעבור יומיים הוא החליט להיכנס שוב אל הרבי ולבקש ממנו דרך תשובה. הוא נכנס שוב ליחידות וביקש מהרבי תיקון למעשיו. לאחר שהאזין לדבריו, הרים הרבי את עיניו הקדושות ואמר: "מקובל בידי בשם הבעש"ט, שכל החורץ את דינו של חברו, הן לטוב והן לרע, פוסק הוא את הדין על עצמו. המצדיק דין שמים על חברו ואינו מצטער באמת בצרתו, הרי הוא מקטרג על עצמו, ואילו המשתתף בצערו של חברו אף הוא בא על שכרו" לאחר רגע של שתיקה, הוסיף הרבי והורה: "עתה, סע בחזרה לעירך, והענק לר' שמואל הלוואה של שלושת אלפים רובל במזומן, ללא שום רווח, כדי שיוכל לקנות סחורות ולהוליכם ברפסודות לריגה. את הכסף תיתן לו בעין יפה, בשמחה, ומתוך הודאה לה' יתברך על שזיכה אותך לגמול חסדים. ובנוגע אליך - סע למוסקבה לקנות סחורה לחנותך, וה' יתברך ימלא את חסרונך בכפל כפליים". ר' לייב שב לויטבסק, והעניק לר' שמואל את ההלוואה. לאחר מכן נסע הוא אל מוסקבה וסיפר לסוחרים את אשר אירע לו וכיצד ניזוק מן השריפה. להפתעתו, הסוחרים הודיעו לו כי יהיו מוכנים להשתתף איתו בחצי הנזק ואף למכור לו סחורה בהקפה עד אשר ירוויח ממכירת הסחורה. לא עבר זמן רב ושניהם, ר' שמואל ור' לייב, נעשו שוב גבירים גדולים ומפורסמים, מחזיקי תורה ומכניסי אורחים שביתם פתוח לכל נצרך. (על-פי 'בין הדגים לזמירות' לפרשת בחוקתי)פרשת השבוע פרשת מצורע
דיני המצורע (יד, א-לב)
כאשר נקבע אדם כמצורע, עליו לצאת אל 'מחוץ למחנה', כלומר אסור לו להיכנס לעזרת המקדש, למחנה מגורי הלווים ואף ליישוב כל ישראל אסור לו להיכנס. כאשר סר ממנו הנגע יצא אליו הכהן. רק כשיפסוק הכוהן כי אכן חלף נגע הצרעת, יתחיל תהליך טהרתו: לוקחים שתי ציפורים טהורות, מקל עץ ארז, פיסת צמר צבועה ואגודת צמח האזוב. שוחטים את אחת הציפורים ואת דמה נותנים לכלי חרס ובו מי-מעיין. לאחר שאוגדים את מקל הארז והאזוב בפיסת הצמר, טובלים אותם בכלי החרס שבו דם הציפור השחוטה וכך טובלים גם את הציפור החיה. מתיזים באצבע על המצורע שבע פעמים מתערובת הדם והמים ואת הציפור החיה משלחים לחופשי. לאחר טקס זה, טובל המצורע וממתין עוד שבעה ימים. בתום ימי ההמתנה, עליו לגלח את כל שער ראשו וגופו. למחרת, ביום השמיני לטבילתו, מביא המצורע את קורבנו - שני כבשים זכרים, כבשה אחת, מנחת סולת בלולה בשמן ולוג שמן נוסף. לאחר הקרבת הקורבנות השונים, כל קורבן על-פי מתכונתו, נותנים מדם אחד הכבשים על תנוך אוזנו הימנית של המצורע וכן על בהוני ידו ורגלו הימניים, ועליהם נותנים גם מן השמן לאחר שמזים ממנו לכיוון המקדש. את יתרת השמן שופכים על ראשו של המצורע. מצורע שאין ידו משגת לכל אלו, יכול להביא במקום אחד הכבשים והכבשה, שני יונים.צרעת הבתים (יד, לג-נז)
כאשר תופעת הצרעת נראית בבית מגורים, היא תופיע במין מראה ירוק או אדום. יש לקרוא לכהן ועל-פי החלטתו יוסגר הבית לשבעה ימים. אם התופעה מתפשטת לאחר ימי ההסגר, הכהן יצווה להוציא את האבנים הנגועות ולהרחיקן מחוץ לעיר. במקומן יניחו אבנים חדשות ויטויחו כראוי. אם תשוב התופעה, תוגדר התופעה כצרעת ממארת, ויאלצו להרוס את הבית עד ליסוד ולהרחיק את ההריסות אל מחוץ לעיר. כל הנמצא בבית, אדם וכלים, בימי ההסגר טמא וזקוק לטהרה בטבילה. אם לאחר ההסגר מתברר כי הבית נרפא מהצרעת, יטהר אותו הכהן בדומה לדרך טהרת המצורע: לוקחים שתי ציפורים טהורות, מקל עץ ארז, פיסת צמר צבועה ואגודת צמח האזוב. שוחטים את אחת הציפורים ואת דמה נותנים לכלי חרס ובו מי-מעיין. לאחר שאוגדים את מקל הארז והאזוב בפיסת הצמר, טובלים אותם בכלי החרס שבו דם הציפור השחוטה וכך טובלים גם את הציפור החיה. מתיזים באצבע על הבית המצורע שבע פעמים מתערובת הדם והמים ואת הציפור החיה משלחים לחופשי.הזב, הזבה והנידה (טו, א-לג)
איש או אישה זבים, או שפלטו זרע, נטמאים. במקרים מסוימים יטהרו מייד בטבילתם, במקרים אחרים יספרו שבעה ימים נקיים ורק אז יטבלו ולעיתים יחויבו בהבאת שני יונים לקורבן ורק אחר-כך יטהרו מטומאתם. מגעם של הזב והזבה אף הוא מטמא, ולכן כל הנוגע בהם ולעיתים אף הנוגע במושבם ובמיטתם, חייב להיטהר בטבילה. (בפרשה 90 פסוקים)מבקשים את ביאת המשיח מיד
כאשר יהודי מתנהג באופן שמרחם על הזולת . . שזוהי כללות העבודה של צדקה וגמילות־חסדים, "טוב לבריות" – אזי נמשך כללות עניין הרחמים שלמעלה . . וכתוצאה מזה – כללות עניין הגאולה לכלל ישראל. וכשם שנתינת הצדקה צריכה להיות "מיד", כפסק־דין השולחן־ערוך דלעיל, מובן, שכן הוא גם בנוגע לעניין הגאולה (שזוהי הצדקה שנותן הקב"ה) – היינו, שיֶשנו פסק־דין בתורה שהקב"ה אינו יכול לדחות את הגאולה אפילו לרגע אחד בלבד, אלא עליו להביא את הגאולה "מיד", ובלשון חז"ל בנוגע ליציאת מצרים: "לא עיכבן המקום אפילו כהרף עין"... וכן הוא בנוגע לגאולה העתידה – עליה נאמר "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות". וכפסק־דין הרמב"ם: "מיד הן נגאלין". וכמדובר כמה פעמים אודות המבואר בכמה מקומות – בראשונים ובאחרונים וכו' – שמשיח־צדקנו יכול לבוא בעצם יום השבת!... (-שיחה זו נאמרה בשבת…) ומכיוון שמדובר אודות הגאולה האמיתית והשלימה – מובן, שאין זה באופן שביום השבת נמצאים ב"ברוקלין", ולאחרי צאת השבת עולים על "אווירון", ונוסעים כמה וכמה שעות עד שמגיעים לארצנו הקדושה, לירושלים עיר הקודש, להר הבית ולבית־המקדש – שהרי כך אין זה אמיתית ושלימות העניין של "מיד", אלא שבשעתא חדא ורגעא חדא "כַאפְּט מֶען זִיך" [=בשעה אחת וברגע אחד תופסים לפתע] שנמצאים בירושלים עיר הקודש, בהר הבית ובבית־המקדש השלישי, ביחד עם משיח צדקנו. (משיחת שבת־קודש פרשת ראה, מברכים החודש אלול ה'תשמ"ג – 'התוועדויות' ה'תשמ"ג, כרך ד, עמוד 1936)
תמצית: חסד וצדקה מיהודי ליהודי, יביאו חסד וצדקה מהקדוש ברוך הוא – שיביא לנו את הגאולה השלימה, ללא שום עיכובים, באופן מיידי.
15___