- ספר המצוות לצעירים
- ספר המצוות
- היום יום
- איגרת יומית
- משיח וגאולה
- הלכה שבועית
- 11היום לעומר
ב"ה דף הבית להתקשרות בקיום הוראותיו ונלכה באורחותיו
- דף הבית להתקשרות
- חדר ניגונים
- המצפה-בקרוב
- אודות
סדר ספירת העומר
הִנְנִי מוּכָן וּמְזוּמָּן לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל סְפִירַת הָעוֹמֶר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה: וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עוֹמֶר הַתְּנוּפָה, שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימוֹת תִּהְיֶינָה, עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם.
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל סְפִירַת הָעוֹמֶר.
הַיּוֹם אַחַד עָשָׂר יוֹם לָעוֹמֶר, שֶׁהֵם שָׁבוּעַ אֶחָד וְאַרְבָּעָה יָמִים לעומר
הָרַחֲמָן הוּא יַחֲזִיר לָנוּ עֲבוֹדַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לִמְקוֹמָהּ, בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן סֶלָה.
לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת מִזְמוֹר שִׁיר: אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה: לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ בְּכָל גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶךָ: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים כִּי תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישֹׁר וּלְאֻמִּים בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ: יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים וְיִירְאוּ אוֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ:
אָנָּא בְּכֹחַ גְּדֻלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ שַׂגְּבֵנוּ טַהֲרֵנוּ נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר דּוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם טַהֲרֵם רַחֲמֵם צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָּמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתֶךָ:
יָחִיד גֵּאֶה לְעַמְּךָ פְּנֵה זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת:
בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ שַׂגְּבֵנוּ טַהֲרֵנוּ נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר דּוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם טַהֲרֵם רַחֲמֵם צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָּמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתֶךָ:
יָחִיד גֵּאֶה לְעַמְּךָ פְּנֵה זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת:
בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:
ריבונו של עולם
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה צִוִּיתָנוּ עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ לִסְפֹּר סְפִירַת הָעוֹמֶר כְּדֵי לְטַהֲרֵנוּ מִקְּלִפּוֹתֵינוּ וּמִטֻּמְאוֹתֵינוּ. כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתֶךָ: וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה, עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִית תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם, וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה'.
כְּדֵי שֶׁיִּטָּהֲרוּ נַפְשׁוֹת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל מִזֻּהֲמָתָם. וּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁבִּזְכוּת סְפִירַת הָעוֹמֶר שֶׁסָּפַרְתִּי הַיּוֹם, יְתֻקַּן מַה שֶׁפָּגַמְתִּי בִּסְפִירָה נצח שבגבורה לעומר וְאֶטָּהֵר וְאֶתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשָּׁה שֶׁל מַעְלָה, וְעַל יְדֵי זֶה יֻשְׁפַּע שֶׁפַע רַב בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, וּלְתַקֵּן אֶת נַפְשׁוֹתֵינוּ וְרוּחוֹתֵינוּ וְנִשְׁמוֹתֵינוּ מִכָּל סִיג וּפְגַם, וּלְטַהֲרֵנוּ וּלְקַדְּשֵׁנוּ בִּקְדֻשָׁתְךָ הָעֶלְיוֹנָה, אָמֵן סֶלָה.
מל"ת ר.רא. מ"ע קנח
מצות לא תעשה מצוה ר
הזהירנו שלא יראה חמץ בכל גבולנו שבעת ימים. והוא אמרו ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל גבולך שבעת ימים, ואין אלו שני לאוין בשני ענינין אבל הם בענין אחד. ובבאור אמרו פתח הכתוב בחמץ וסיים בשאור לומר לך היינו חמץ היינו שאור, כלומר אין הפרש בין חמץ ושאור. ומי שעבר והניח חמץ ברשותו אינו חייב מלקות אלא אם כן לקח חמץ בפסח וקנאו שעשה בו מעשה. ולשון התוספתא המשייר חמץ בפסח והמקיים כלאי הכרם אינו לוקה. (בא אל פרעה, שם):מצות לא תעשה מצוה רא
הזהירנו שלא ימצא חמץ ברשותנו ואפילו לא נראהו, ואפילו היה בפקדון. והוא אמרו שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם, וזה גם כן לוקין עליו בתנאי שיהיה שם מעשה כמו שזכרנו לפי השרשים שהניחו במסכת שבועות (דף כ"א), ובבאור אמרו במקומות רבים עובר בבל יראה ובל ימצא. ובריש מסכת פסחים (דף ה':) התבארו משפטי שתי מצות אלו, ושם התבאר הענינים שהזהיר מהם באמרו שאור לא ימצא בבתיכם, ושם התבאר כי ילמד כל לאו מן האחר זולת ענין מה שהיה מורה עליו, ושהמקיים חמץ בפסח עובר בשני לאוין על בל יראה ובל ימצא. (בא אל פרעה, שם):מצות עשה מצוה קנח
היא שצונו לאכול מצה בליל חמשה עשר מניסן, יהיה שם כבש הפסח או לא יהיה. והוא אמרו יתברך בערב תאכלו מצות. וכבר התבארו משפטי מצוה זו במסכת פסחים. (בא אל פרעה, זמנים הלכות חמץ ומצה פ"ו):יחד, לא לבד
רבי יהונתן אייבשיץ קיבל לחתונתו עשרת אלפים מטבעות זהב כנדוניה. הוא שם את הכסף במקום שמור, והלך כהרגלו ללמוד תורה בבית המדרש יומם וליל. באותם ימים התחילו הגויים לבנות בית עבודה זרה מול בית המדרש. חברו של רבי יונתן ללימוד, לא יכול היה לסבול את מראה בית העבודה זרה המפואר שקם מול בית המדרש. במיוחד הפריע לו הפסל המוזהב שהעמידו הגויים בחזית הבניין. הדבר הפריע לו בכל פעם שהרים את עיניו מן הספר, והוא החליט לעשות מעשה. בשעת לילה מאוחרת נטל החברותא גרזן בידיו וטיפס אל גג הבנין. הוא נתן מכה ושתיים לפסל עד שהוא נותץ כליל. חיש מהר הוא ברח משם, אך שוטרים שעברו במקום תפסו אותו והוא נלקח למאסר. בבוקר, כל העיר סערה. השמועה על הנעשה בלילה הלכה ופשטה. היה ברור לכולם כי היהודי נכנס לצרה גדולה. בית המשפט, פסק פה אחד כי המעשה הינו חמור ביותר, ורק עונש מוות יכפר על העוון. בלילה שלפני ביצוע גזר הדין, הגיע אל בית המדרש אחד הסוהרים השומרים בבית הכלא ובפיו הצעה שלא היה ניתן לסרב לה. "תנו לי עשרת אלפים מטבעות זהב, ואני אדאג כי היהודי עוד הלילה יהיה חופשי" אמר הסוהר. "עשרת אלפים מטבעות זהב זהו סכום עצום". אמרו יושבי בית המדרש זה לזה, "אבל אין מחיר גבוה מידי ליהודי" סיכמו והלכו בזריזות איש לביתו ולידידיו לגייס את הכסף הנדרש. רבי יהונתן ידע כי בביתו ישנו את כל הסכום הנדרש, אותו שמר מאז חתונתו. הוא רץ בהתרגשות אל ביתו, הוציא את המטמון ממסתורו, רץ חזרה אל בית המדרש והעניק לסוהר את עשרת אלפים מטבעות הזהב. הסוהר לקח את הכסף מרוצה, והלך לבצע את חלקו בעסקה. כעבור שעה קלה, חזרו היהודים אל בית המדרש וסכומי כסף בידיהם. הם התפעלו לשמוע כי רבי יונתן כבר העניק לסוהר את מלוא הסכום, וביקשו להשתתף עימו במצווה ולשאת עימו בנטל הכבד. אבל רבי יהונתן סירב בכל תוקף לקבל מהם כל סכום, הוא הודיע להם כי אינו מעוניין לחלוק עמהם במצווה הגדולה "נתתי את הכסף בלב שלם ואין ברצוני לוותר על המצוה" אמר. כעבור שעה קלה הופיע היהודי שנכלא. אנשי הקהילה החביאו אותו במקום מסתור, עד שיוברח אל מחוץ לגבולות המדינה. שמחה גדולה הייתה בלבבות כולם. רבי יהונתן נמנע מלחזור לביתו. הוא לא ידע כיצד יגיבו אשתו וחותנו על ש'בזבז' את כל כספי הנדוניה. והוא החליט ללכת לבית אחד מידידיו ולהסתתר שם. כעבור כמה ימים הוא שב לביתו בחשש, אך להפתעתו קיבלה אותו אשתו בפנים מאירות. היא קראה לו אל אחד החדרים הפנימיים, והצביעה על שק גדול. "אמש הופיע פה הסוהר ובידיו השק זה. הוא אמר כי במשטרה חושדים בו שהוא זה שהבריח את היהודי מהכלא. הוא הסביר שהוא חושש שהכסף יימצא בביתו, לכן הוא מבקש שנשמור לו על הכסף, עד שהוא בעצמו יבוא לקחת את השק". "היום בבוקר במהלך מרדף מעל הגשר, קפץ הסוהר לנהר וטבע, כך שהכסף נשאר אצלנו" סיימה האשה. רבי יהונתן שמע את הדברים והתעטף בהרהורים נוגים. הוא לא הבין מדוע הקב"ה כביכול דחה את ההקרבה שלו. אחרי תענית של שלושה ימים, הוא ערך שאלת חלום ושאל מדוע לא קיבלו את מנחתו. מן השמים השיבו לו שהוא טעה בכך שלא רצה לשתף יהודים אחרים יחד איתו במצווה היקרה. הוא רצה את כל המצווה לעצמו, אבל המצווה היתה מתקבלת יותר, אילו היה עושה אותה במשותף עם יהודים נוספים שרצו לזכות בה. (על פי 'בין הדגים לזמירות' לפרשת נח)פרשת השבוע פרשת תזריע
דיני יולדת (יב, א-ח)
היולדת בן זכר, בזמן שהמקדש קיים ונוהגים דיני טהרת-קדושה והקרבת קורבנות, טמאה שבעה ימים. בסוף היום השביעי תטבול, אך טהורה תהיה רק בתום ארבעים יום כאשר תביא את קורבן היולדת. יולדת נקבה תטבול מקץ שבועיים ללידתה ואת קורבנה תביא לאחר שישים וששה ימים נוספים, סך הכול שמונים יום מהלידה. ביום השמיני יש למול את הבנים.נגעי צרעת באדם (יג, א-מז)
התורה מבארת את דיני האדם שנגע בצרעת, תופעה שאינה מצויה בימינו. הצרעת על סוגיה השונים מופיעה כחברבורות או שינוי בצבע העור או השער. החשוד בנגע הצרעת צריך להגיע אל הכהן, שרק הוא מוסמך לדון בעניין. במקרים מסוימים, כאשר עדיין לא ניתן לאבחן אם מדובר בצרעת או בתופעה אחרת חולפת, הכהן יסגיר את הנגוע לשבוע, ורק אחרי כן, ולעיתים לאחר שבוע נוסף, יקבע לפי התפתחות והתפשטות התופעה אם אכן מדובר בטומאת מצורע. בכל מקרה, כאשר יש חשד לצרעת, גם אם הכהן פוסק שאין מדובר במצורע, על האדם לטבול לטהרה. אם הנגוע נקבע כמצורע, הוא יורחק מן המחנה וינהגו בו כל הדינים המפורטים בהמשך, בפרשת מצורע.נגעי הבגד (יג, מח-נט)
נגע הצרעת עלול להגלות גם בבגדים. כאשר מופיעים כתמים ירוקים או אדומים בבגד יש להביאו אל הכהן. אם הכהן רואה כי יש חשד לצרעת, הוא יסגיר את הבגד לשבעה ימים ואז יראה אם יש התפשטות של הנגע. כאשר מתברר כי אכן הבגד נגוע בצרעת יש לשרוף אותו. לעיתים יצווה הכהן לכבס את הבגד ואז יפסוק שוב לפי התוצאות. במקרים אחרים יסתפק הכוהן בחיתוך מקום הצרעת ויאפשר לעשות שימוש בחלק הנקי. כאשר לאחר הכיבוס סר הנגע והכוהן מטהר את הבגד, יש לטובלו בכל מקרה לצורך טהרתו המוחלטת. (בפרשה 67 פסוקים)תפקיד ילדי ישראל בתהליך בניית המקדש
דוד המלך אומר: "מפי עוללים ויונקים יסדת עוז להשבית אויב ומתנקם". כוונתו היא שבזכות לימוד התורה של ילדים שלפני גיל המצוות, בזכות "הבל פיהם של תינוקות של בית רבן", יוּשבת האויב והמתנקם. בפסוק זה התכוון דוד המלך ברוח הקודש גם לעניין בניין בית־המקדש. כיצד? כידוע, נבנה בית־המקדש הראשון על־ידי שלמה המלך, בנו של דוד המלך, אך שלמה בנה את הבית על (יסודות שהכין דוד אביו, ועל) פי תכנית שקבע דוד שמיד הוי' עליו השכיל. גם כשהשלים שלמה את בניין הבית – נפתחו שעריו, לאחר שהזכיר לפני ה' את זכותו של דוד. בפסוק זה הבטיח דוד מראש את הצלחת בניין בית־המקדש וקיומו: בניין בית־המקדש זמַנו, כמאמר חז"ל, כשיֶשנה מנוחה ושלום ושלווה. הרי פסוק מפורש הוא: "והניח לכם מכל אויביכם מסביב וישבתם בטח..." – אז יש לבנות את בית־המקדש. מה היא הדרך לשלום ומנוחה? – רק כשהאויב והמתנקם מושבת. ואיך משביתים את האויב? – "מפי עוללים ויונקים". כלומר, דוד הודיע וגילה את הדרך להשגת מנוחה ועל־ידי כך לאפשר את בניין בית־המקדש, וזאת על־ידי שילדי ישראל יִלמדו תורה. [. .] הילדים בהבל פיהם, בלימוד תורתם, מסוגלים להועיל יותר ממה שמסוגלים אביי ורב פפא – כך אמרו חז"ל – הם מסוגלים להוציא את השכינה מן הגלות, את כל עם־ישראל כולו ואת הוריהם מן הגלות, ולהביא את מלך המשיח. (משיחת כ' מנחם אב תשל"ו. ליקוטי־שיחות חלק כד, הוספות, עמ' 423)תמצית: על־פי דוד המלך, בזכות הילדים ייבנה בית המקדש. בזכות לימודם ותפילתם יוּשבת האויב, ואז תהיה מנוחה ובית־המקדש יוכל להיבנות.
11___