- ספר המצוות לצעירים
- ספר המצוות
- היום יום
- איגרת יומית
- משיח וגאולה
- הלכה שבועית
ב"ה דף הבית להתקשרות בקיום הוראותיו ונלכה באורחותיו
- דף הבית להתקשרות
- חדר ניגונים
- המצפה-בקרוב
- אודות
סדר ספירת העומר
הִנְנִי מוּכָן וּמְזוּמָּן לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל סְפִירַת הָעוֹמֶר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה: וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עוֹמֶר הַתְּנוּפָה, שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימוֹת תִּהְיֶינָה, עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם.
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל סְפִירַת הָעוֹמֶר.
הָרַחֲמָן הוּא יַחֲזִיר לָנוּ עֲבוֹדַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לִמְקוֹמָהּ, בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן סֶלָה.
לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת מִזְמוֹר שִׁיר: אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה: לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ בְּכָל גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶךָ: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים כִּי תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישֹׁר וּלְאֻמִּים בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ: יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים וְיִירְאוּ אוֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ:
אָנָּא בְּכֹחַ גְּדֻלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ שַׂגְּבֵנוּ טַהֲרֵנוּ נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר דּוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם טַהֲרֵם רַחֲמֵם צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָּמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתֶךָ:
יָחִיד גֵּאֶה לְעַמְּךָ פְּנֵה זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת:
בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ שַׂגְּבֵנוּ טַהֲרֵנוּ נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר דּוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם טַהֲרֵם רַחֲמֵם צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָּמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתֶךָ:
יָחִיד גֵּאֶה לְעַמְּךָ פְּנֵה זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת:
בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:
ריבונו של עולם
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה צִוִּיתָנוּ עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ לִסְפֹּר סְפִירַת הָעוֹמֶר כְּדֵי לְטַהֲרֵנוּ מִקְּלִפּוֹתֵינוּ וּמִטֻּמְאוֹתֵינוּ. כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתֶךָ: וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה, עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִית תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם, וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה'.
כְּדֵי שֶׁיִּטָּהֲרוּ נַפְשׁוֹת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל מִזֻּהֲמָתָם. וּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁבִּזְכוּת סְפִירַת הָעוֹמֶר שֶׁסָּפַרְתִּי הַיּוֹם, יְתֻקַּן מַה שֶׁפָּגַמְתִּי בִּסְפִירָה וְאֶטָּהֵר וְאֶתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשָּׁה שֶׁל מַעְלָה, וְעַל יְדֵי זֶה יֻשְׁפַּע שֶׁפַע רַב בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, וּלְתַקֵּן אֶת נַפְשׁוֹתֵינוּ וְרוּחוֹתֵינוּ וְנִשְׁמוֹתֵינוּ מִכָּל סִיג וּפְגַם, וּלְטַהֲרֵנוּ וּלְקַדְּשֵׁנוּ בִּקְדֻשָׁתְךָ הָעֶלְיוֹנָה, אָמֵן סֶלָה.
מצות לא תעשה מצוה קסו
שהזהיר כהן הדיוט מהטמא לשאר מתים כי אם לקרוביו המבוארים בכתוב, והוא אמרו לנפש לא יטמא בעמיו ומי שעבר על לאו זה ונטמא לזולת ששה מתי מצוה חייב מלקות. וזאת האזהרה אין הנשים חייבות בה, ובאה הקבלה בני אהרן ולא בנות אהרן. (אמור אל הכהנים, הלכות אבל פ"ג):נח ליפול לכבשן האש
העיר ניקלשבורג לבשה חג. קטנים וגדולים, יצאו אל עבר שערי העיר לקבל את פני הגאון הגדול מליסה, רבי יעקב לוברבוים, בעל ה'חוות דעת וה'נתיבות למשפט'. הגאון הגדול נעתר להזמנתו של רב העיר רבי מרדכי בנט לבוא ולבקר בעירם ניקלשבורג ולדרוש בפני הקהל. רעש פעמי המרכבה וצהלות הסוסים החלו נשמעים והנה ניצבה דמותו של הגאון רבי יעקב בשער העיר, מביט מחלון המרכבה. הילדים נפנפו בדגליהם, המבוגרים קראו בקול גדול "ברוכים הבאים בשם השם", התרגשות הקהל הייתה בשיאה. אך שיא השיאים אמור היה להיות למחרת היום, בדרשתו המופלאה של הגאון הנודע בבית המדרש הגדול. נושא הדרשה כבר נתלה שלושה ימים קודם לכן ולמדני העיר כבר שקדו על מראי המקומות לסוגיה. ובהגיע היום, כל יהודי ניקלשבורג תפסו את מקומותיהם בבית המדרש, דרוכים ומכוונים לשמוע את דברי התורה המופלאים מהאורח הנכבד. רבי יעקב החל בדרשתו. הוא החל להרצות את הסוגיא מן הגמרא בטוב טעם, המשיך בפיסקי הגאונים וחידושי הראשונים והמשיך בקושיות על השיטות השונות. הקהל היה מהופנט לחידושי התורה שיצאו קולחים מפיו בהירים ונהירים. "זהו חידוש גדול" קטעה קריאת השתוממות את רצף הדברים, היה זה קולו של רב העיר. "ומה בכך?" השיב הגאון מליסה בשלווה. "הרי ישנה הגמרא בירושלמי" החזיר רב העיר, בהקשותו על דברי הגאון. הגאון הגדול השתתק. נראה היה כי אין בפיו תשובה לקושיה. הוא השיב כי יתייחס לכך בהמשך, אך מכאן ואילך הוא החל למסור את השיעור במהירות, השיעור הסתיים והדרשן הנודע הלך לאכסנייתו. הקהל היה שרוי במבוכה גדולה. בייחוד רב העיר עצמו, שחש כי הוא בייש את האורח הנכבד ופגע בו. הוא מיהר אל האכסניה וביקש את סליחתו של הגאון. "אנא מחל לי" התחנן. הגאון מצידו השיב כי אין בעד מה לבקש מחילה ואין הוא כועס כלל. הוא בירך את רב העיר ופטר אותו לשלום. דעתו של רב העיר לא שקטה, המחשבות המייסרות על הזלזול בכבוד התורה שגרם לא הניחו לו כל הלילה. בבוקר השכם, טרם יצא הגאון מליסק מניקלשבורג חזרה אל עירו, הגיע אליו שוב רב העיר וביקש את סליחתו על שאירע. הגאון ביקש ממנו לעלות עימו אל המרכבה. שם, כאשר ישבו רק שניהם, הגאון תירץ לו במילים אחדות וגאוניות את קושייתו על הדרשה. הרב שמע את התירוץ הנפלא, התפעל מאד וקרא "התירוץ כפתור ופרח! אך מדוע לא תירץ הגאון את הקושיא בעת הדרשה?!" השיב לו הגאון "וכי יעלה בדעתך שאסתור את דבריך בפני קהל עדתך?! הלא כזאת לא יתכן! העדפתי להישאר כביכול ללא תשובה." הרב קיבל את הדברים בהתפעלות ונפרד מן הגאון באהבה ובידידות. בדרשת יום השבת קודש נעמד הרב לפני ארון הקודש בבית הכנסת, סיפר לציבור את אחרית הדבר ודרש לקהל את תירוץ הגאון מליסה, דבר דבור על אופניו. וסיים הרב ואמר לקהל עדתו "דעו לכם כי יותר משלמדנו הגאון את דברי תורתו, למדנו שיעור אמת באהבת ישראל וכבוד הזולת!" (על-פי 'בין הדגים לזמירות' לפרשת בחוקתי)פרשת השבוע פרשת תרומה
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (כה, א-ט)
לאחר מתן תורה מצווה הקב"ה על בני ישראל לבנות מקדש. בשלב בראשון, לפני הכניסה לארץ והתיישבות הקבע, יהיה המקדש משכן ארעי עשוי בעיקרו מקרשים ויריעות מעורות בעלי חיים. כך יוכלו לפרק את המשכן ולהקימו מחדש בכל מסעות בני ישראל במדבר. בשלב הראשון מצווה ה' את בני ישראל להביא תרומות להקמת המשכן. התרומות כוללות שלושה עשר מיני חומרים ובהם זהב, כסף ונחושת, עורות בעלי חיים, עצים, שמנים ואבני חן. כל אלה להקמת המשכן, לייצור כלי המשכן, לבגדי הכהונה ולשמן המשחה וקטורת הסמים. את תבנית המשכן הראה הקב"ה למשה בהר סיני.הארון, הכפורת והכרובים (כה, י-כב)
בקודש הקודשים, במקום המקודש ביותר במשכן, עתיד לעמוד ארון ובו לוחות הברית. הארון עשוי כארגז פתוח בחלקו העליון. יש לעשותו מעצי שיטים. ארון זה יולבש בתוך ארון תואם מזהב ובתוכו יולבש ארון נוסף אף הוא מזהב. כך יהיה הארון מצופה זהב "מבית ומחוץ". סביב לשפת הארון יש לעשות זר זהב, בארבע פינותיו טבעות בהן יכנסו הבדים לנשיאת הארון ומעליה תהיה כפורת זהב שתכסה ותסגור אותו. על הכפורת שתי דמויות בעלי כנפיים פרושות ולהם פני תינוק הנקראים כרובים "ופניהם איש אל אחיו". הקב"ה אומר למשה כי לאחר הקמת המשכן תהיה התגלות הנבואה מקודש הקודשים שבמשכן מבין שני הכרובים.השולחן (כה, כג-ל)
בהיכל יעמוד שולחן אף הוא עשוי מעצי שיטים ומצופה זהב טהור. גם לשולחן מסגרת וזר מזהב וארבע טבעות לבדים בהם נושאים את השולחן. השולחן מיועד להניח עליו את "לחם הפנים" (שניים עשר לחמים הנקראים פנים על-שם שמראם שווה משני צידיהם). לצורך עבודת הקודש הקשורה בשולחן יש לעשות כלים שונים - קערות, כפות ועוד - כולם עשויים זהב טהור.המנורה (כה, לא-מ)
בהיכל תעמוד גם מנורת זהב גדולה. למנורה שבעה קנים - שלושה קנים יוצאים באלכסון מכל צד מן הקנה המרכזי. המנורה מקושטת ומעוטרת אך עשויה כולה מקשה אחת - גוש זהב אחד ממנו מפוסלת המנורה על כל קישוטיה. גם כלי השרת לעבודת המנורה - הדלקתה וניקיונה, יהיו עשויים זהב טהור.יריעות המשכן (כו, א-יד)
המשכן שאורכו שלושים אמה (כ-15 מטרים) ורוחבו עשר אמות (כ-5 מטרים) יהיה עטוף מכל צדדיו ביריעות ארוגות מכמה מיני חוטים לתפארת. האריגה היא "מעשה חושב", כלומר בדמויות המעטרות את היריעה. כמכסה עליון על המשכן יש להניח יריעות העשויות מעורות בעלי חיים. את היריעות בעלות המידות הקבועות יחברו זו לזו בקרסי זהב.מבנה המשכן (כו, טו-ל)
מבנה המשכן (הקונסטרוקציה) יהיה עשוי קרשי עצי שיטים עומדים. גובהו של כל קרש, וכך גובה המשכן, עשר אמות (כ-5 מטרים) ורוחבו אמה וחצי (כ-0.75 מטר). את הקרשים יתקעו בתוך אדני כסף ויחברו אותם זה לזה באמצעות בריחים. הקרשים והבריחים יצופו אף הם בזהב.פרוכת מבדילה, מסך לכניסה וסדר פנימי (כו, לא-לז)
הפרוכת - המבדילה בין קודש הקודשים, חלקו הקדמי (מערבי) של המשכן שהוא המקודש ביותר ובין ההיכל, תהיה עשויה אף היא מיריעות ארוגות "מעשה חושב כרובים", כלומר אריגה מעוטרת ומקושטת. את הפרוכת יתלו על עמודי עץ מצופים זהב. את כלי המשכן יש לסדר כך: ארון העדות ועליו הכפורת עם הכרובים תהיה לפני הפרוכת בקודש הקודשים, ובהיכל שלפני קודש הקודשים יהיו השולחן מימין (צפונה) והמנורה משמאל (דרומה). גם בכניסה למשכן יש לעשות מסך עשוי כמארג הפרוכת הפנימי ואף הוא תולה על עמודי עץ מצופים זהב.המזבח החיצון (כז, א-ח)
מחוץ למשכן, בחצר העזרה, יש להציב מזבח עץ מצופה נחושת (בפרשה הבאה 'תצווה' נלמד על עשיית המזבח הפנימי המצופה זהב). זהו 'המזבח החיצון' עליו יוקרבו הקורבנות. אורכו ורוחבו חמש אמות (כ-2.5 מטרים) וגובהו שלשו אמות (כ-1.5 מטר). גם למזבח יש להצמיד טבעות כדי לתת בהם מוטות-בדים באמצעותם נושאים את המזבח ממקום למקום בעת המסעות. המזבח יהיה חלול, וכאשר יחנו בני ישראל ויקימו את המשכן, ימלאו את המזבח באדמה. בראש המזבח, בארבע פינותיו, ארבע קרנות העשויות יחידה אחת עם גוף המזבח. גם למזבח כלי שירות לעבודת הקודש, כולם עשויים נחושת. עוד יש לעשות, דבר שלא מוזכר בפרשתנו, כבש באמצעותו עולים הכוהנים אל המזבח לשרת בקודש.חצר המשכן (כז, ט-יט)
המשכן ימוקם בשטח שאורכו הכללי מאה אמות (כ-50 מטרים) ורוחבו חמישים אמות (כ-25 מטרים). עיקרו של שח זה משמש כחצר למשכן - העזרה. העזרה תהיה מוקפת בקלעים, מעין רשתות קלועות, והם יוצבו על גבי עמודי עץ התקועים באדני נחושת. העמודים עצמם יצופו בחישוקי כסף ובווי כסף עליהם יתלו הקלעים. (בפרשה 96 פסוקים)ננס על גבי ענק
הדור שלנו מקבל כוחות מהעבודה הרוחנית העצומה שכבר עשו בעבר כל הצדיקים. כמו גמד היושב על כתפיו של אדם ענק ומצליח להגיע למקומות גבוהים.
___