- ספר המצוות לצעירים
- ספר המצוות
- היום יום
- איגרת יומית
- משיח וגאולה
- הלכה שבועית
- 9היום לעומר
ב"ה דף הבית להתקשרות בקיום הוראותיו ונלכה באורחותיו
- דף הבית להתקשרות
- חדר ניגונים
- המצפה-בקרוב
- אודות
סדר ספירת העומר
הִנְנִי מוּכָן וּמְזוּמָּן לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל סְפִירַת הָעוֹמֶר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה: וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עוֹמֶר הַתְּנוּפָה, שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימוֹת תִּהְיֶינָה, עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם.
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל סְפִירַת הָעוֹמֶר.
הַיּוֹם תִּשְׁעָה יָמִים לָעוֹמֶר, שֶׁהֵם שָׁבוּעַ אֶחָד וּשְׁנֵי יָמִים לעומר
הָרַחֲמָן הוּא יַחֲזִיר לָנוּ עֲבוֹדַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לִמְקוֹמָהּ, בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן סֶלָה.
לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת מִזְמוֹר שִׁיר: אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה: לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ בְּכָל גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶךָ: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים כִּי תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישֹׁר וּלְאֻמִּים בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ: יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים וְיִירְאוּ אוֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ:
אָנָּא בְּכֹחַ גְּדֻלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ שַׂגְּבֵנוּ טַהֲרֵנוּ נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר דּוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם טַהֲרֵם רַחֲמֵם צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָּמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתֶךָ:
יָחִיד גֵּאֶה לְעַמְּךָ פְּנֵה זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת:
בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ שַׂגְּבֵנוּ טַהֲרֵנוּ נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר דּוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם טַהֲרֵם רַחֲמֵם צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָּמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתֶךָ:
יָחִיד גֵּאֶה לְעַמְּךָ פְּנֵה זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת:
בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:
ריבונו של עולם
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה צִוִּיתָנוּ עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ לִסְפֹּר סְפִירַת הָעוֹמֶר כְּדֵי לְטַהֲרֵנוּ מִקְּלִפּוֹתֵינוּ וּמִטֻּמְאוֹתֵינוּ. כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתֶךָ: וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה, עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִית תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם, וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה'.
כְּדֵי שֶׁיִּטָּהֲרוּ נַפְשׁוֹת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל מִזֻּהֲמָתָם. וּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁבִּזְכוּת סְפִירַת הָעוֹמֶר שֶׁסָּפַרְתִּי הַיּוֹם, יְתֻקַּן מַה שֶׁפָּגַמְתִּי בִּסְפִירָה גבורה שבגבורה לעומר וְאֶטָּהֵר וְאֶתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשָּׁה שֶׁל מַעְלָה, וְעַל יְדֵי זֶה יֻשְׁפַּע שֶׁפַע רַב בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, וּלְתַקֵּן אֶת נַפְשׁוֹתֵינוּ וְרוּחוֹתֵינוּ וְנִשְׁמוֹתֵינוּ מִכָּל סִיג וּפְגַם, וּלְטַהֲרֵנוּ וּלְקַדְּשֵׁנוּ בִּקְדֻשָׁתְךָ הָעֶלְיוֹנָה, אָמֵן סֶלָה.
מ"ע קסו. מל"ת שכז. מ"ע קסז.מל"ת שכח.קצט
מצות עשה מצוה קסו
היא שצונו לשבות ממלאכה ביום ראשון של סוכות. והוא אמרו יתעלה ויתברך שמו ביום הראשון מקרא קדש. (אמור אל הכהנים, זמנים הלכות שביתת יו"ט פ"א):מצות לא תעשה מצוה שכז
הזהיר מעשות מלאכה ביום ראשון של חג. והוא אמרו כל מלאכת עבודה לא תעשו. (שם, שם):מצות עשה מצוה קסז
היא שצונו לשבות ממלאכה ביום שמיני מחג הסוכות. והוא אמרו יתעלה וביום השמיני מקרא קדש. ודע שזאת השביתה המוטלת עלינו בכל יום ויום מאלו הששה ימים דינם דין אחד ולא יחוד להם ליום זולת השביתה ההיא, וכן אוכל נפש מותר לנו לעשותו בכל יום טוב. וכבר התבארו משפטי השביתה הזאת במסכת יום טוב. אולם השביתה המוטלת בשבת ויום הכפורים היא גם כן השביתה ההיא בעצמה ותוספות רבות כי אינו מותר בשני ימים אלו אוכל נפש, ויש גם כן דברים מותרים ביום טוב ואסורין בשבת ואע"פ שאינן אוכל נפש כמו שהתבאר במסכת יו"ט. (אמור אל הכהנים, זמנים הלכות שביתת יו"ט פ"א):מצות לא תעשה מצוה שכח
הזהיר מעשות מלאכה ביום שמיני של חג. והוא אמרו כל מלאכת עבודה לא תעשו. ודע שאלו הששה ימים טובים כל מי שיעשה מלאכה איזו שתהיה באיזה יום מהם לוקה אלא אם כן תהיה מלאכה ממה שיצטרך באוכל נפש כמו שבא בכתוב באחד מהם אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם, והוא הדין לשאר יום טוב. וכבר התבארו משפטי מצוה זו במסכת ביצה. (שם, שם):מצות לא תעשה מצוה קצט
הזהירנו מאכול חמץ אחר חצות ביום ארבעה עשר מניסן. והוא אמרו לא תאכל עליו חמץ, וכנוי עליו שב על כבש הפסח שאנו חייבין לשחוט בין הערבים יום ארבעה עשר בניסן, ואמר מעת שיגיע זמן שחיטתו לא תאכל עליו חמץ. ובגמרא פסחים מנין לאוכל חמץ משש שעות ולמעלה שהוא בלא תעשה שנאמר לא תאכל עליו חמץ, ושם נאמר דכולי עלמא מיהא חמץ משש שעות ולמעלה דאורייתא, וכן מצאנו בכל הנוסחאות המדויקות שנקראו לפני זקני התלמוד, ושם אמרו בטעם איסור אכילת חמץ בששית עבדי רבנן הרחקה יתירא כי היכי דלא ליגע באיסורא דאורייתא. ומי שעבר ואכל חמץ אחר חצות לוקה. וכבר התבארו דיני מצוה זו בתחלת פסחים. (ראה, זמנים הלכות חמץ ומצה פ"א):יחד, לא לבד
רבי יהונתן אייבשיץ קיבל לחתונתו עשרת אלפים מטבעות זהב כנדוניה. הוא שם את הכסף במקום שמור, והלך כהרגלו ללמוד תורה בבית המדרש יומם וליל. באותם ימים התחילו הגויים לבנות בית עבודה זרה מול בית המדרש. חברו של רבי יונתן ללימוד, לא יכול היה לסבול את מראה בית העבודה זרה המפואר שקם מול בית המדרש. במיוחד הפריע לו הפסל המוזהב שהעמידו הגויים בחזית הבניין. הדבר הפריע לו בכל פעם שהרים את עיניו מן הספר, והוא החליט לעשות מעשה. בשעת לילה מאוחרת נטל החברותא גרזן בידיו וטיפס אל גג הבנין. הוא נתן מכה ושתיים לפסל עד שהוא נותץ כליל. חיש מהר הוא ברח משם, אך שוטרים שעברו במקום תפסו אותו והוא נלקח למאסר. בבוקר, כל העיר סערה. השמועה על הנעשה בלילה הלכה ופשטה. היה ברור לכולם כי היהודי נכנס לצרה גדולה. בית המשפט, פסק פה אחד כי המעשה הינו חמור ביותר, ורק עונש מוות יכפר על העוון. בלילה שלפני ביצוע גזר הדין, הגיע אל בית המדרש אחד הסוהרים השומרים בבית הכלא ובפיו הצעה שלא היה ניתן לסרב לה. "תנו לי עשרת אלפים מטבעות זהב, ואני אדאג כי היהודי עוד הלילה יהיה חופשי" אמר הסוהר. "עשרת אלפים מטבעות זהב זהו סכום עצום". אמרו יושבי בית המדרש זה לזה, "אבל אין מחיר גבוה מידי ליהודי" סיכמו והלכו בזריזות איש לביתו ולידידיו לגייס את הכסף הנדרש. רבי יהונתן ידע כי בביתו ישנו את כל הסכום הנדרש, אותו שמר מאז חתונתו. הוא רץ בהתרגשות אל ביתו, הוציא את המטמון ממסתורו, רץ חזרה אל בית המדרש והעניק לסוהר את עשרת אלפים מטבעות הזהב. הסוהר לקח את הכסף מרוצה, והלך לבצע את חלקו בעסקה. כעבור שעה קלה, חזרו היהודים אל בית המדרש וסכומי כסף בידיהם. הם התפעלו לשמוע כי רבי יונתן כבר העניק לסוהר את מלוא הסכום, וביקשו להשתתף עימו במצווה ולשאת עימו בנטל הכבד. אבל רבי יהונתן סירב בכל תוקף לקבל מהם כל סכום, הוא הודיע להם כי אינו מעוניין לחלוק עמהם במצווה הגדולה "נתתי את הכסף בלב שלם ואין ברצוני לוותר על המצוה" אמר. כעבור שעה קלה הופיע היהודי שנכלא. אנשי הקהילה החביאו אותו במקום מסתור, עד שיוברח אל מחוץ לגבולות המדינה. שמחה גדולה הייתה בלבבות כולם. רבי יהונתן נמנע מלחזור לביתו. הוא לא ידע כיצד יגיבו אשתו וחותנו על ש'בזבז' את כל כספי הנדוניה. והוא החליט ללכת לבית אחד מידידיו ולהסתתר שם. כעבור כמה ימים הוא שב לביתו בחשש, אך להפתעתו קיבלה אותו אשתו בפנים מאירות. היא קראה לו אל אחד החדרים הפנימיים, והצביעה על שק גדול. "אמש הופיע פה הסוהר ובידיו השק זה. הוא אמר כי במשטרה חושדים בו שהוא זה שהבריח את היהודי מהכלא. הוא הסביר שהוא חושש שהכסף יימצא בביתו, לכן הוא מבקש שנשמור לו על הכסף, עד שהוא בעצמו יבוא לקחת את השק". "היום בבוקר במהלך מרדף מעל הגשר, קפץ הסוהר לנהר וטבע, כך שהכסף נשאר אצלנו" סיימה האשה. רבי יהונתן שמע את הדברים והתעטף בהרהורים נוגים. הוא לא הבין מדוע הקב"ה כביכול דחה את ההקרבה שלו. אחרי תענית של שלושה ימים, הוא ערך שאלת חלום ושאל מדוע לא קיבלו את מנחתו. מן השמים השיבו לו שהוא טעה בכך שלא רצה לשתף יהודים אחרים יחד איתו במצווה היקרה. הוא רצה את כל המצווה לעצמו, אבל המצווה היתה מתקבלת יותר, אילו היה עושה אותה במשותף עם יהודים נוספים שרצו לזכות בה. (על פי 'בין הדגים לזמירות' לפרשת נח)פרשת השבוע פרשת תזריע
דיני יולדת (יב, א-ח)
היולדת בן זכר, בזמן שהמקדש קיים ונוהגים דיני טהרת-קדושה והקרבת קורבנות, טמאה שבעה ימים. בסוף היום השביעי תטבול, אך טהורה תהיה רק בתום ארבעים יום כאשר תביא את קורבן היולדת. יולדת נקבה תטבול מקץ שבועיים ללידתה ואת קורבנה תביא לאחר שישים וששה ימים נוספים, סך הכול שמונים יום מהלידה. ביום השמיני יש למול את הבנים.נגעי צרעת באדם (יג, א-מז)
התורה מבארת את דיני האדם שנגע בצרעת, תופעה שאינה מצויה בימינו. הצרעת על סוגיה השונים מופיעה כחברבורות או שינוי בצבע העור או השער. החשוד בנגע הצרעת צריך להגיע אל הכהן, שרק הוא מוסמך לדון בעניין. במקרים מסוימים, כאשר עדיין לא ניתן לאבחן אם מדובר בצרעת או בתופעה אחרת חולפת, הכהן יסגיר את הנגוע לשבוע, ורק אחרי כן, ולעיתים לאחר שבוע נוסף, יקבע לפי התפתחות והתפשטות התופעה אם אכן מדובר בטומאת מצורע. בכל מקרה, כאשר יש חשד לצרעת, גם אם הכהן פוסק שאין מדובר במצורע, על האדם לטבול לטהרה. אם הנגוע נקבע כמצורע, הוא יורחק מן המחנה וינהגו בו כל הדינים המפורטים בהמשך, בפרשת מצורע.נגעי הבגד (יג, מח-נט)
נגע הצרעת עלול להגלות גם בבגדים. כאשר מופיעים כתמים ירוקים או אדומים בבגד יש להביאו אל הכהן. אם הכהן רואה כי יש חשד לצרעת, הוא יסגיר את הבגד לשבעה ימים ואז יראה אם יש התפשטות של הנגע. כאשר מתברר כי אכן הבגד נגוע בצרעת יש לשרוף אותו. לעיתים יצווה הכהן לכבס את הבגד ואז יפסוק שוב לפי התוצאות. במקרים אחרים יסתפק הכוהן בחיתוך מקום הצרעת ויאפשר לעשות שימוש בחלק הנקי. כאשר לאחר הכיבוס סר הנגע והכוהן מטהר את הבגד, יש לטובלו בכל מקרה לצורך טהרתו המוחלטת. (בפרשה 67 פסוקים)מלך המשיח והיהודים הפשוטים
אדמו"ר ה'צמח צדק' היה אומר, שמשיח־צדקנו יתענג במיוחד מהיהודים הפשוטים, בעלי מסירות הנפש. כלומר, אף־על־פי שילַמד תורה את כל העם, כולל הגדולים ביותר וכלם ילְמדו מפיו את "תורתו של משיח", עם זאת, תהיה בו ענווה מיוחדת להתייחס לאנשים פשוטים וללמד גם איתם, על־פי רמתם.(על־פי ספר המאמרים תרצ"ט, עמוד 194)
9___