היא שצונו לשבות ממלאכה ביום עצרת. והוא אמרו יתברך וקראתם בעצם היום וגו'. (אמור אל הכהנים, זמנים הלכות שביתת יו"ט פ"א):
מצות לא תעשה מצוה שכה
הזהיר מעשות מלאכה ביום עצרת. והוא אמרו כל מלאכת עבודה לא תעשו. (שם, שם):
מצות עשה מצוה קסג
היא שצונו לשבות ממלאכה באחד בתשרי. והוא אמרו יתעלה באחד לחדש יהיה לכם שבתון. וכבר קדם לנו האי שבתון עשה הוא. (אמור אל הכהנים, זמנים הלכות שביתת יו"ט פ"א):
מצות לא תעשה מצוה שכו
הזהיר מעשות מלאכה ביום ראש השנה. והוא אמרו כל מלאכת עבודה לא תעשו. (שם, שם):
יחד, לא לבד
רבי יהונתן אייבשיץ קיבל לחתונתו עשרת אלפים מטבעות זהב כנדוניה. הוא שם את
הכסף במקום שמור, והלך כהרגלו ללמוד תורה בבית המדרש יומם וליל.
באותם ימים התחילו הגויים לבנות בית עבודה זרה מול בית המדרש. חברו של רבי
יונתן ללימוד, לא יכול היה לסבול את מראה בית העבודה זרה המפואר שקם מול
בית המדרש. במיוחד הפריע לו הפסל המוזהב שהעמידו הגויים בחזית הבניין. הדבר
הפריע לו בכל פעם שהרים את עיניו מן הספר, והוא החליט לעשות מעשה.
בשעת לילה מאוחרת נטל החברותא גרזן בידיו וטיפס אל גג הבנין. הוא נתן מכה
ושתיים לפסל עד שהוא נותץ כליל. חיש מהר הוא ברח משם, אך שוטרים שעברו
במקום תפסו אותו והוא נלקח למאסר.
בבוקר, כל העיר סערה. השמועה על הנעשה בלילה הלכה ופשטה. היה ברור לכולם
כי היהודי נכנס לצרה גדולה. בית המשפט, פסק פה אחד כי המעשה הינו חמור ביותר,
ורק עונש מוות יכפר על העוון.
בלילה שלפני ביצוע גזר הדין, הגיע אל בית המדרש אחד הסוהרים השומרים בבית
הכלא ובפיו הצעה שלא היה ניתן לסרב לה. "תנו לי עשרת אלפים מטבעות זהב, ואני
אדאג כי היהודי עוד הלילה יהיה חופשי" אמר הסוהר.
"עשרת אלפים מטבעות זהב זהו סכום עצום". אמרו יושבי בית המדרש זה לזה, "אבל
אין מחיר גבוה מידי ליהודי" סיכמו והלכו בזריזות איש לביתו ולידידיו לגייס את הכסף
הנדרש.
רבי יהונתן ידע כי בביתו ישנו את כל הסכום הנדרש, אותו שמר מאז חתונתו. הוא רץ
בהתרגשות אל ביתו, הוציא את המטמון ממסתורו, רץ חזרה אל בית המדרש והעניק
לסוהר את עשרת אלפים מטבעות הזהב. הסוהר לקח את הכסף מרוצה, והלך לבצע
את חלקו בעסקה.
כעבור שעה קלה, חזרו היהודים אל בית המדרש וסכומי כסף בידיהם. הם התפעלו
לשמוע כי רבי יונתן כבר העניק לסוהר את מלוא הסכום, וביקשו להשתתף עימו
במצווה ולשאת עימו בנטל הכבד.
אבל רבי יהונתן סירב בכל תוקף לקבל מהם כל סכום, הוא הודיע להם כי אינו מעוניין
לחלוק עמהם במצווה הגדולה "נתתי את הכסף בלב שלם ואין ברצוני לוותר על
המצוה" אמר.
כעבור שעה קלה הופיע היהודי שנכלא. אנשי הקהילה החביאו אותו במקום מסתור,
עד שיוברח אל מחוץ לגבולות המדינה. שמחה גדולה הייתה בלבבות כולם.
רבי יהונתן נמנע מלחזור לביתו. הוא לא ידע כיצד יגיבו אשתו וחותנו על ש'בזבז' את
כל כספי הנדוניה. והוא החליט ללכת לבית אחד מידידיו ולהסתתר שם.
כעבור כמה ימים הוא שב לביתו בחשש, אך להפתעתו קיבלה אותו אשתו בפנים
מאירות. היא קראה לו אל אחד החדרים הפנימיים, והצביעה על שק גדול. "אמש
הופיע פה הסוהר ובידיו השק זה. הוא אמר כי במשטרה חושדים בו שהוא זה שהבריח
את היהודי מהכלא. הוא הסביר שהוא חושש שהכסף יימצא בביתו, לכן הוא מבקש
שנשמור לו על הכסף, עד שהוא בעצמו יבוא לקחת את השק".
"היום בבוקר במהלך מרדף מעל הגשר, קפץ הסוהר לנהר וטבע, כך שהכסף נשאר
אצלנו" סיימה האשה.
רבי יהונתן שמע את הדברים והתעטף בהרהורים נוגים. הוא לא הבין מדוע הקב"ה
כביכול דחה את ההקרבה שלו. אחרי תענית של שלושה ימים, הוא ערך שאלת חלום
ושאל מדוע לא קיבלו את מנחתו.
מן השמים השיבו לו שהוא טעה בכך שלא רצה לשתף יהודים אחרים יחד איתו
במצווה היקרה. הוא רצה את כל המצווה לעצמו, אבל המצווה היתה מתקבלת יותר,
אילו היה עושה אותה במשותף עם יהודים נוספים שרצו לזכות בה.
(על פי 'בין הדגים לזמירות' לפרשת נח)
פרשת השבוע פרשת תזריע
דיני יולדת (יב, א-ח)
היולדת בן זכר, בזמן שהמקדש קיים ונוהגים דיני טהרת-קדושה והקרבת קורבנות, טמאה שבעה ימים. בסוף היום השביעי תטבול, אך טהורה תהיה רק בתום ארבעים יום כאשר תביא את קורבן היולדת. יולדת נקבה תטבול מקץ שבועיים ללידתה ואת קורבנה תביא לאחר שישים וששה ימים נוספים, סך הכול שמונים יום מהלידה.
ביום השמיני יש למול את הבנים.
נגעי צרעת באדם (יג, א-מז)
התורה מבארת את דיני האדם שנגע בצרעת, תופעה שאינה מצויה בימינו. הצרעת על סוגיה השונים מופיעה כחברבורות או שינוי בצבע העור או השער. החשוד בנגע הצרעת צריך להגיע אל הכהן, שרק הוא מוסמך לדון בעניין. במקרים מסוימים, כאשר עדיין לא ניתן לאבחן אם מדובר בצרעת או בתופעה אחרת חולפת, הכהן יסגיר את הנגוע לשבוע, ורק אחרי כן, ולעיתים לאחר שבוע נוסף, יקבע לפי התפתחות והתפשטות התופעה אם אכן מדובר בטומאת מצורע.
בכל מקרה, כאשר יש חשד לצרעת, גם אם הכהן פוסק שאין מדובר במצורע, על האדם לטבול לטהרה. אם הנגוע נקבע כמצורע, הוא יורחק מן המחנה וינהגו בו כל הדינים המפורטים בהמשך, בפרשת מצורע.
נגעי הבגד (יג, מח-נט)
נגע הצרעת עלול להגלות גם בבגדים. כאשר מופיעים כתמים ירוקים או אדומים בבגד יש להביאו אל הכהן. אם הכהן רואה כי יש חשד לצרעת, הוא יסגיר את הבגד לשבעה ימים ואז יראה אם יש התפשטות של הנגע. כאשר מתברר כי אכן הבגד נגוע בצרעת יש לשרוף אותו. לעיתים יצווה הכהן לכבס את הבגד ואז יפסוק שוב לפי התוצאות. במקרים אחרים יסתפק הכוהן בחיתוך מקום הצרעת ויאפשר לעשות שימוש בחלק הנקי.
כאשר לאחר הכיבוס סר הנגע והכוהן מטהר את הבגד, יש לטובלו בכל מקרה לצורך טהרתו המוחלטת.
(בפרשה 67 פסוקים)
רוכב על חמור
בנביא מובא תיאור, לפיו המשיח יגיע "עני ורוכב על חמור".
על־פי הפירושים השונים, הדבר בא לסמל שני דברים:
את הענווה של מלך המשיח, כי חמור הוא בהמת־רכיבה פשוטה.
וכן את העובדה שמלך המשיח "רוכב" – שליט, על עולם ה"חומר".