- ספר המצוות לצעירים
- ספר המצוות
- היום יום
- איגרת יומית
- משיח וגאולה
- הלכה שבועית
ב"ה דף הבית להתקשרות בקיום הוראותיו ונלכה באורחותיו
- דף הבית להתקשרות
- חדר ניגונים
- המצפה-בקרוב
- אודות
סדר ספירת העומר
הִנְנִי מוּכָן וּמְזוּמָּן לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל סְפִירַת הָעוֹמֶר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה: וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עוֹמֶר הַתְּנוּפָה, שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימוֹת תִּהְיֶינָה, עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם.
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל סְפִירַת הָעוֹמֶר.
הָרַחֲמָן הוּא יַחֲזִיר לָנוּ עֲבוֹדַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לִמְקוֹמָהּ, בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן סֶלָה.
לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת מִזְמוֹר שִׁיר: אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה: לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ בְּכָל גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶךָ: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים כִּי תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישֹׁר וּלְאֻמִּים בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ: יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים וְיִירְאוּ אוֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ:
אָנָּא בְּכֹחַ גְּדֻלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ שַׂגְּבֵנוּ טַהֲרֵנוּ נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר דּוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם טַהֲרֵם רַחֲמֵם צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָּמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתֶךָ:
יָחִיד גֵּאֶה לְעַמְּךָ פְּנֵה זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת:
בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ שַׂגְּבֵנוּ טַהֲרֵנוּ נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר דּוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם טַהֲרֵם רַחֲמֵם צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָּמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתֶךָ:
יָחִיד גֵּאֶה לְעַמְּךָ פְּנֵה זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת:
בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:
ריבונו של עולם
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה צִוִּיתָנוּ עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ לִסְפֹּר סְפִירַת הָעוֹמֶר כְּדֵי לְטַהֲרֵנוּ מִקְּלִפּוֹתֵינוּ וּמִטֻּמְאוֹתֵינוּ. כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתֶךָ: וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה, עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִית תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם, וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה'.
כְּדֵי שֶׁיִּטָּהֲרוּ נַפְשׁוֹת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל מִזֻּהֲמָתָם. וּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁבִּזְכוּת סְפִירַת הָעוֹמֶר שֶׁסָּפַרְתִּי הַיּוֹם, יְתֻקַּן מַה שֶׁפָּגַמְתִּי בִּסְפִירָה וְאֶטָּהֵר וְאֶתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשָּׁה שֶׁל מַעְלָה, וְעַל יְדֵי זֶה יֻשְׁפַּע שֶׁפַע רַב בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, וּלְתַקֵּן אֶת נַפְשׁוֹתֵינוּ וְרוּחוֹתֵינוּ וְנִשְׁמוֹתֵינוּ מִכָּל סִיג וּפְגַם, וּלְטַהֲרֵנוּ וּלְקַדְּשֵׁנוּ בִּקְדֻשָׁתְךָ הָעֶלְיוֹנָה, אָמֵן סֶלָה.
מ"ע עג.
היא שצונו להתודות על העונות והחטאים שחטאנו לפני האל ולאמר אותם עם התשובה. וזהו הודוי וכונתו שיאמר אנא השם חטאתי עויתי ופשעתי ועשיתי כך וכך. ויאריך המאמר ויבקש המחילה בזה הענין לפי צחות לשונו. ודע שאפילו החטאים שחייבין עליהן אלו המינים מהקרבנות הנזכרים שאמר שיקריבם ויתכפר לו לא יספיק עם הקרבתם בלתי הודוי. והוא אמרו דבר אל בני ישראל איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם והתודו את חטאתם אשר עשו. ולשון מכילתא לפי שנאמר והתודה אשר חטא עליה על החטאת כשהיתה קיימת לא אחר שנשחטה אין במשמע שיתודה היחיד אלא בביאת המקדש שזה הכתוב כלומר והתודה אשר חטא עליה אמנם בא בפרשת ויקרא במטמא מקדש וקדשיו, ומה שנזכר עמו ממה שבארנו ונראה שם במכילתא שאנחנו לא נלמוד מן הכתוב אלא חיוב הודוי למטמא מקדש מנין אתה מרבה כל שאר המצות תלמוד לומר דבר אל בני ישראל והתודו, ומנין אף כריתות ומיתות בית דין אמר חטאתם לרבות מצות לא תעשה יעשה לרבות מצות עשה, ושם נאמר מכל חטאת האדם מצות שבינו לבין חבירו על הגנבות ועל הגזלות ועל לשון הרע, למעול מעל לרבות הנשבע לשקר והמקלל, ואשמה לרבות כל חייבי מיתות, יכול אף הנהרגין על פי זוממין לא אמרתי אלא ואשמה הנפש ההיא, רצה לומר שלא יתחייב לו הוידוי כשידע שאין לו חטא אבל הועד עליו שקר. הנה נתבאר לך שכל מיני העונות הגדולים והקטנים ואפילו מצות עשה חייבין להתודות עליהן, ובעבור שבא זה הצווי שהוא והתודו עם חיוב הקרבן היה עולה במחשבה שאין הודוי לבדו מצוה בפני עצמו אבל הוא מדברים הנגררים אחר הקרבן, הוצרכו שבארו זה במכילתא בזה הלשון יכול בזמן שהם מביאים הם מתודין ובזמן שאין מביאין אין מתודין, תלמוד לומר דבר אל בני ישראל והתודו, ועדיין אין משמע ודוי אלא בארץ מנין אף בגלות, תלמוד לומר והתודו את עונם ואת עון אבותם, וכן דניאל אמר לך ה' הצדקה וגו'. הנה נתבאר לך מה שזכרנוהו כי הודוי חובה בפני עצמה וחובה לחוטא על כל חטא שחטא בין בארץ בין בחוצה לארץ בין הביא קרבן בין לא הביא קרבן חייב להתודות כמו שאמר והתודו את חטאתם. ולשון ספרי והתודה זה ודוי דברים. וכבר התבארו משפטי מצוה זו במסכת יומא. (נשא, מדע הלכות תשובה פ"א):לקבל בשביל לתת
"אבא אמר שלא אזוז מכאן אם לא אקבל שש מצות!" דרישתו הנחרצת של הנער משה, גרמה מבוכה רבה בבית האדמו"ר רבי אליעזר זוסיא פורטוגל מסקולען. מלחמת העולם השנייה היתה לקראת סיומה, ובאירופה היו מקומות בודדים – כמו העיר צ'רנוביץ, בה התרחש המעשה – שיהודים היו בה חופשיים לנפשם, אך העוני והדחקות היו לאין שיעור. לאחר מאמצים אדירים הצליח הרבי מסקולען, שנודע כל חייו כבעל חסד מופלג, להשיג כמות של קמח חיטה שמורה משעת קצירה לאפיית מצות. הפעיל הרבי את כל היהודים יראי השמים שהיו בחצרו, הם עבדו יום ולילה במרוץ נגד השעון והרבי מסקולען הכריז שכל יהודי באזור יכול להגיע ולקבל בחינם מצות לליל הסדר. הכמות הייתה מוגבלת מאוד, ולא ניתן היה לדעת כמה יהודים יבואו. בנוסף, אי אפשר להעדיף יהודי אחד על פני יהודי אחר. לכן התקיימה החלוקה בשיטת 'כל הקודם זוכה' והוגבלה לשלוש מצות לכל בית אב. לא משנה מהו גודלו או מידת חשיבותו: שלוש מצות ותו לא. כעת, ממש לפני פסח, הגיע בנו של הרה"ק רבי ברוך הגר, הרבי מסערט-ויז'ניץ, שברח לצ'רנוביץ בחוסר כל, אל הרבי מסקולען בשליחות אביו. הוא אמר שאביו, הרבי מסערט-ויז'ניץ, דורש לקבל שש מצות. לא פחות. הרבי מסערט-ויז'ניץ צפה שהרבי מסקולען יתנצל ויגיד שהכמות מוגבלת ואין באפשרותו להעניק יותר משלוש מצות. לפיכך ציווה את בנו, משה, שלימים היה ראש ישיבת סערט-ויז'ניץ בארץ הקודש, שיתעקש בכל תוקף לקבל שש מצות. בלעדיהן – מוטב שלא ישוב הביתה... הרבי מסקולען נבוך מאוד. הוא ידע היטב שכל מצה נוספת שייתן לרבי מסערט- ויז'ניץ תהיה על חשבון יהודי אחר, אולם כיצד אפשר לסרב לצדיק ששלח את בנו וציווה עליו לא לשוב הביתה ללא שש מצות... לאחר לבטים מרובים החליט הרבי מסקולען לתת לרבי ברוך הגר שש מצות. אם יהודי קדוש כמותו מתעקש – כנראה יש דברים בגו. חזר הנער משה אל אביו ובאמתחתו אוצר נדיר: שש מצות פסחיות טריות. הגיע ובא ליל הסדר על צ'רנוביץ החשוכה, בתי היהודים מורקו ונוקו מכל פירור חמץ. יהודים חזרו מבתי הכנסת לאחר תפילת ערבית כשהם מחישים פעמיהם ללכת לקדש על היין ולפתוח באמירת ההגדה כמצוות היום. בביתו של הרבי מסערט-ויז'ניץ חיכתה לנער משה שליחות נוספת: "קח שלוש מצות", ציווה הרבי מסערט-ויז'ניץ את בנו, "לך אל ביתו של הרבי מסקולען והבא לו אותן". מיד כשהגיע אל הבית, נוכח הנער הצעיר לראות את חכמתו של אביו הקדוש: בני משפחתו של הרבי מסקולען עמדו אובדי עצות ותהו מה יעשו: ליבו הטוב של אביהם לא מלאו להשאיר יהודים בלי מצות, וכאשר הגיע היהודי האחרון שהתחנן לקבל שלוש מצות מצווה – העניק לו הרבי מסקולען את מצותיו שלו ונותר ללא מצות כלל... כעת, עם בואו של משה, בנו של הרבי מסערט-ויז'ניץ – אורו עיניהם. "אבא ידע שהרבי מסקולען יחלק את כל המצות ליהודים ולו עצמו לא יישאר מאומה", הסביר הבן. "לכן ציווה עלי להתעקש ולקחת שש מצות מראש. עתה – לאחר שקיבלו כל יהודי העיר את מצותיהם ואיש לא יבוא לבקש מצות – שלח אותי אבא עם המצות של הרבי מסקולען"... )מפי הרב אברהם פוקס ]דרשו[(פרשת השבוע פרשת ויקהל
מלאכת המשכן (לה, א)
בפרשות הקודמות למדנו על מלאכת עשיית המשכן כפי שציווה ה' למשה. למחרת יום הכיפורים כאשר ירד משה מהר סיני ובידו הלוחות השניים, הוא כינס את העם להורותו את סדר עשיית המשכן וכל כליו כפי שנצטווה.קדושת השבת (לה, ב-ג)
משה פותח בחובת שמירת השבת, להורות לישראל, כפי שגם הוא נצטווה בפרשת כי-תשא, כי עשיית המשכן אינה דוחה את קדושת השבת ואת איסור המלאכה ביום השביעי.קריאה למתנדבים (לה, ד-כ)
משה פונה לבני ישראל בקריאה לתרום זהב, כסף, נחושת וכל יתר החומרים הדרושים לעשיית המשכן וכליו. הוא גם פונה לבעלי המלאכה המומחים להתנדב וליטול חלק פעיל בעבודה.בני ישראל נענים לקריאה (לה, כא-כט)
התורה מתארת את התלהבותם של בני ישראל. גברים , נשים, כולם מתנדבים ומנדבים את כל אשר בביתם למלאכת הקודש.מינוי ראשי המלאכה (לה, ל-לה)
על-פי ציווי ה', ממנה משה את בצלאל בן אורי בן חור משבט יהודה לראש בעלי המלאכה ולידו מינה את אהליאב בן אחיסמך משבט דן. הללו ניחנו בכישרונות מיוחדים למלאכות הנדרשות, ועם קבלת התפקיד מילאם ה' ברוח חכמה אלוקית לביצוע מושלם ומדוקדק של מקום השראת השכינה.ההתלהבות בשיאה (לו, א-ז)
בעלי המלאכה נקראים אל משה ליטול את החומרים הנדרשים. בינתיים ממשיכים התרומות לזרום, ובעלי המלאכה מבקשים ממשה להפסיק את זרם אספקת החומרים, כיוון שהכמויות עצומות ואין עוד צורך בכך. משה מעביר כרוז במחנה והעם חדל מלהביא את תרומותיו.יריעות המשכן (לו, ח-יט)
את יריעות המשכן עשו חכמי המלאכה מאריג שנטווה מחוט השזור מכמה מינים. האריגה הייתה מלאכת מחשבת ובה ארוגות דמויות שונות. המשכן שאורכו שלושים אמה (כ-15 מטרים) ורוחבו עשר אמות (כ-5 מטרים) עטוף מכל צדדיו ביריעות אלו. היריעות מחוברות זו לזו באמצעות קרסי זהב ולולאות. כמכסה עליון על המשכן יש להניח יריעות העשויות מעורות בעלי חיים.מבנה המשכן (לו, כ-לד)
מבנה המשכן (הקונסטרוקציה) נעשה מקרשים, עצי שיטים עומדים. גובהו של כל קרש, וכך גובה המשכן, עשר אמות (כ-5 מטרים) ורוחבו אמה וחצי (כ-0.75 מטר). את הקרשים תקעו בתוך אדני כסף וחיברו אותם זה לזה באמצעות בריחים. הקרשים והבריחים צופו אף הם בזהב.הפרוכת ומסך הפתח (לו, לה-לח)
הפרוכת - המבדילה בין קודש הקודשים, חלקו הקדמי (מערבי) של המשכן שהוא המקודש ביותר ובין ההיכל, עשויה אף היא מיריעות ארוגות "מעשה חושב כרובים", כלומר אריגה מעוטרת ומקושטת. את הפרוכת תלו על עמודי עץ מצופים זהב. גם בכניסה למשכן עשו מסך עשוי כמארג הפרוכת הפנימי ואף הוא תולה על עמודי עץ מצופים זהב.הארון, הכפורת והכרובים (לז, א-ט)
בקודש הקודשים, במקום המקודש ביותר במשכן, מקומו של הארון ובו לוחות הברית. את הארון עשו מעצי שיטים, כארגז פתוח בחלקו העליון. את הארון הלבישו בתוך ארון תואם מזהב ובתוכו ארון נוסף אף הוא מזהב. כך יהיה הארון מצופה זהב "מבית ומחוץ". סביב לשפת הארון עשה בצלאל זר זהב, בארבע פינותיו טבעות בהן יכנסו הבדים לנשיאת הארון. מעל הארון, כפורת זהב המכסה וסוגרת אותו. מעל הכפורת, שתי דמויות בעלי כנפיים פרושות ולהם פני תינוק הנקראים כרובים "ופניהם איש אל אחיו".השולחן (לז, י-טז)
השולחן מיועד להניח עליו את "לחם הפנים" (שניים עשר לחמים הנקראים פנים על-שם שמראם שווה משני צידיהם), הוא עתיד לעמוד בהיכל. את השולחן עשה בצלאל מעצי שיטים וציפה אותו זהב טהור. גם לשולחן מסגרת וזר מזהב וארבע טבעות לבדים בהם נושאים את השולחן. לצורך עבודת הקודש הקשורה בשולחן ייצרו האומנים כלים שונים - קערות, כפות ועוד - כולם עשויים זהב טהור.המנורה (לז, יז-כד)
מנורת הזהב מקומה אף הוא בהיכל. ייחודה של המנורה בכך שהיא עשויה כולה מקשה אחת, ללא כל חלקים מוברגים או מולחמים. את כל החלקים ובקישוטים יש להכין תוך כדי מלאכת הפיסול מגוש זהב אחד. למנורה שבעה קנים - שלושה קנים יוצאים באלכסון מכל צד מן הקנה המרכזי. גם כלי השרת לעבודת המנורה - הדלקתה וניקיונה, נעשו כולם זהב טהור.מזבח הקטורת (לז, כה-כח)
בנוסף למזבח העולה שעמד בחצר המשכן להקרבת הקורבנות, היה בתוך ההיכל מזבח קטן יותר מצופה זהב, שנועד להקטרת הקטורת. המזבח נבנה מעצי שיטים, שטחו רבוע - אמה על אמה (כחצי מטר על חצי מטר) וגובהו שתי אמות (כמטר אחד). כאמור המזבח צופה זהב טהור, ועליו זר וטבעות להכניס בהם את הבדים לנשיאתו בעת מסעות בני ישראל.הקטורת ושמן המשחה (לז, כט)
בצלאל הכין את שמן המשחה המיועד לקדש את המשכן, את כליו ואת הכוהנים, וכן את קטורת הסמים העשויה מאחד עשר סממנים. את כל אלו עשה על-פי המתכון שנתן ה' למשה כמפורט בפרשת תצווה.מזבח העולה (לח, א-ז)
מחוץ למשכן, בחצר העזרה, יש להציב מזבח עץ מצופה נחושת. זהו 'המזבח החיצון' עליו יוקרבו הקורבנות. אורכו ורוחבו חמש אמות (כ-2.5 מטרים) וגובהו שלשו אמות (כ-1.5 מטר). גם למזבח יש להצמיד טבעות כדי לתת בהם מוטות-בדים באמצעותם נושאים את המזבח ממקום למקום בעת המסעות. המזבח חלול, וכאשר יחנו בני ישראל ויקימו את המשכן, ימלאו את המזבח באדמה. בראש המזבח, בארבע פינותיו, ארבע קרנות העשויות יחידה אחת עם גוף המזבח. גם למזבח כלי שירות לעבודת הקודש, כולם עשויים נחושת. עוד יש לעשות, דבר שלא מוזכר בפרשתנו, כבש באמצעותו עולים הכוהנים אל המזבח לשרת בקודש.הכיור (לח, ח)
לקידוש ידי הכוהנים ורגליהם, עשה בצלאל כיור נחושת הניצב על כן נחושת. לייצור הכיור השתמשו בנדבת הנשים שהביאו את מראות הנחושת האישיות שלהן.חצר המשכן (לח, ט-כ)
המשכן ימוקם בשטח שאורכו הכללי מאה אמות (כ-50 מטרים) ורוחבו חמישים אמות (כ-25 מטרים). עיקרו של שטח זה משמש כחצר למשכן - העזרה. העזרה מוקפת בקלעים, מעין רשתות קלועות, המוצבות על גבי עמודי עץ תקועים באדני נחושת. את העמודים עצמם ציפה בצלאל בחישוקי כסף ובווי כסף עליהם יתלו הקלעים. (בפרשה 122 פסוקים)ננס על גבי ענק
הדור שלנו מקבל כוחות מהעבודה הרוחנית העצומה שכבר עשו בעבר כל הצדיקים. כמו גמד היושב על כתפיו של אדם ענק ומצליח להגיע למקומות גבוהים.
___