- ספר המצוות לצעירים
- ספר המצוות
- היום יום
- איגרת יומית
- משיח וגאולה
- הלכה שבועית
ב"ה דף הבית להתקשרות בקיום הוראותיו ונלכה באורחותיו
- דף הבית להתקשרות
- חדר ניגונים
- המצפה-בקרוב
- אודות
סדר ספירת העומר
הִנְנִי מוּכָן וּמְזוּמָּן לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל סְפִירַת הָעוֹמֶר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה: וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עוֹמֶר הַתְּנוּפָה, שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימוֹת תִּהְיֶינָה, עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם.
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל סְפִירַת הָעוֹמֶר.
הָרַחֲמָן הוּא יַחֲזִיר לָנוּ עֲבוֹדַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לִמְקוֹמָהּ, בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן סֶלָה.
לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת מִזְמוֹר שִׁיר: אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה: לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ בְּכָל גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶךָ: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים כִּי תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישֹׁר וּלְאֻמִּים בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה: יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ: יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים וְיִירְאוּ אוֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ:
אָנָּא בְּכֹחַ גְּדֻלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ שַׂגְּבֵנוּ טַהֲרֵנוּ נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר דּוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם טַהֲרֵם רַחֲמֵם צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָּמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתֶךָ:
יָחִיד גֵּאֶה לְעַמְּךָ פְּנֵה זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת:
בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ שַׂגְּבֵנוּ טַהֲרֵנוּ נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר דּוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם טַהֲרֵם רַחֲמֵם צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָּמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתֶךָ:
יָחִיד גֵּאֶה לְעַמְּךָ פְּנֵה זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת:
בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:
ריבונו של עולם
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה צִוִּיתָנוּ עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ לִסְפֹּר סְפִירַת הָעוֹמֶר כְּדֵי לְטַהֲרֵנוּ מִקְּלִפּוֹתֵינוּ וּמִטֻּמְאוֹתֵינוּ. כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתֶךָ: וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה, עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִית תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם, וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה'.
כְּדֵי שֶׁיִּטָּהֲרוּ נַפְשׁוֹת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל מִזֻּהֲמָתָם. וּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁבִּזְכוּת סְפִירַת הָעוֹמֶר שֶׁסָּפַרְתִּי הַיּוֹם, יְתֻקַּן מַה שֶׁפָּגַמְתִּי בִּסְפִירָה וְאֶטָּהֵר וְאֶתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשָּׁה שֶׁל מַעְלָה, וְעַל יְדֵי זֶה יֻשְׁפַּע שֶׁפַע רַב בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, וּלְתַקֵּן אֶת נַפְשׁוֹתֵינוּ וְרוּחוֹתֵינוּ וְנִשְׁמוֹתֵינוּ מִכָּל סִיג וּפְגַם, וּלְטַהֲרֵנוּ וּלְקַדְּשֵׁנוּ בִּקְדֻשָׁתְךָ הָעֶלְיוֹנָה, אָמֵן סֶלָה.
מצות עשה מצוה יא
היא שצונו ללמוד תורה וללמדה וזהו הנקרא תלמוד תורה, והוא אמרו ושננתם לבניך וכתוב בספרי לבניך אלו התלמידים שהתלמידים קרויים בנים שנאמר ויצאו בני הנביאים, ושם נאמר ושננתם שיהיו מחודדים בתוך פיך כשאדם שואלך דבר לא תהא מגמגם לו אלא אמור לו מיד. וכבר נכפל זה הצווי פעמים רבות ולמדתם ועשיתם למען ילמדון, וכבר נתפזר הצווי והזרוז על מצוה זו במקומות רבים מן התלמוד, והנשים אין חייבות בה מאמרו ולמדתם אותם את בניכם אמרו בניכם ולא בנותיכם כמו שהתבאר בגמרא (קדושין ל"ו). (בפרשת ואתחנן, אהבה הלכות תלמוד תורה פרק א'):משלוח מנות של אליהו הנביא
השמש שקעה, והערב ירד על העיר ברדיטשוב. זה עתה יצאה תענית אסתר ויהודי העיר, אנשים נשים וטף, התקבצו בבית הכנסת לשמוע את קריאת המגילה. בעוד הקהל ממתין, ניגש השמש אל רבי לוי יצחק, ולחש על אוזנו דבר מה. הרבי קם מכסאו והחל לצעוד לעבר הדלת. הקהל כולו נעמד לכבוד הרב וכולם ליוו אותו במבטיהם עד שנעלם בפתח בית הכנסת. בלשכת הרב הסמוכה, המתינה לרב אישה לבושה סחבות ובידה תרנגול, שאלה בפיה על כשרותו. "רבי" אמרה האשה, "מה דין התרנגול?" הרב הביט בתרנגול ובחן אותו היטב. "טרף" פסק הרב, "התרנגול אסור באכילה". האשה החלה לבכות בכי מר. "אוי רבי!" זעקה. "במטבעות האחרונות שהיו לי קניתי את התרנגול. בעלי חלוש וחולה וזקוק למרק עוף לבריאותו, גם ילדיי הקטנים זקוקים למעט עוף". "אוי! אוי! מה אעשה???" געתה האשה בבכי. רבי לוי יצחק הביט באשה המסכנה והעלובה, וליבו התמלא ברחמים. "אל דאגה." הרגיעה. "השם יתברך עוזר לכולם, ובודאי יעזור גם לך". הרב שאל לשמה ולכתובתה ושלח אותה לשמוע את המגילה בהיכל בית הכנסת. האשה פנתה לבית הכנסת והרב יצא בעקבותיה, אך פניו מועדות אל ביתו. בהגיעו לביתו ניגש אל השולחן העמוס בכל טוב. הוא נטל בידיו סל והחל למלאותו. חלות ודגים, עופות ומיני תרגמה. משנתמלאה הסלסלה, כיסה אותה הרב במפה לבנה ויצא בצעדים מהירים אל עבר קצה העיר, אל ביתה של האשה. משמצא הרב את הבית, נקש הוא על הדלת ונכנס פנימה. העוני והעליבות הביטו בו מכל עבר. מחדר פנימי הוא שמע קול חלוש: "זאת את ביילה? מה עם ה'שאלה' על העוף?" "פורים שמח!" השיב רבי לוי יצחק. "השם שלח לכם משלוח מנות. אכלו ושתו בשמחה וטוב לבב, הלא פורים היום!" הוא הניח את הסלסלה העמוסה בכל טוב על השולחן וערך אותו כיאה וכיאות. כשסיים יצא מן הבית ושב בזריזות אל בית הכנסת. באותה שעה בבית הכנסת המלא בכל אנשי העיר, המתין הקהל בחוסר סבלנות. "לאן נעלם הרב" תמהו. "הרי הצום כבר יצא לפני שעה ארוכה ועדיין לא התחלנו את קריאת המגילה". והנה נכנס הרב, ניגש אל מקומו והחל בתפילת ערבית. בשעת קריאת המגילה אותה קרא רבי לוי יצחק בעצמו הייתה ניכרת על פניו שמחה גדולה ומיוחדת. לאחר התפילה וקריאת המגילה, פנו הקהל איש לביתו. מה רבה הייתה הפתעת הרבנית בהגיעה לביתה. "להיכן נעלמו כל המגדנות והמעדנים שהכנתי לכבוד החג?" התפלאה. אך כשראתה את פניו המאירות של בעלה הבינה כי הוא זה שלקח את המאכלים וכי מעשים טובים נעשו עמם. היא כבר תסתדר ותערוך את שולחן החג מן השאריות. ובקצה העיר האשה העניה יצאה מביתה וקראה לחברותיה "נס נעשה לי, אליהו הנביא הביא לנו משלוח מנות מלא בכל טוב". אנשי ברדיטשוב הבינו כי רבם הצדיק הוא המלאך הטוב שדאג לאשה ולמשפחתה ומיד הזדרזו ושלחו משלוחי מנות מלאים בכל טוב לרב ולמשפחתו, וכמובן שלא שכחו גם את משפחתה של האשה העניה. פורים שמח שכזה, לא ראתה ברדיטשוב זמן רב!פרשת השבוע פרשת כי תשא
מחצית השקל (ל, יא-טז)
פרשת חטא העגל, אודותיה נלמד בהמשך הפרשה, הביאה מגיפה על עם ישראל. אולם, חיבתם של ישראל עודנה לפני הקב"ה. עתה לאחר שסלח להם, הוא רוצה לסופרם. לשם כך הוא מצווה על משה ליטול מטבע ששווייה מחצית השקל מכל בן ישראל מבן עשרים שנה ומעלה. תרומה זו תשמש ליציקת אדני המשכן ונתינתה מכפרת על חטא העגל.הכיור (ל, יז-כא)
ה' מצווה את משה בעשיית פריט קודש למשכן (נוסף לכל הפריטים: ארון, מזבחות, מנורה, שולחן וכו', עליהם למדנו בפרשות הקודמות): כיור הרחצה. הכיור עשוי נחושת וניצב על כן (=רגל, בסיס) עשוי אף הוא נחושת. בכיור ייטלו הכוהנים את ידיהם ורגליהם לטהרה, בגישתם לעבודת הקודש במשכן.שמן המשחה (ל, כב-לג)
תהליך התקדשותם של המזבח וכל כליו וכן של אהרון ובניו הכוהנים, כולל משיחה בשמן מיוחד - 'שמן המשחה'. ה' מצווה על משה להכין שמן זה ומפרט את החומרי-הגלם השונים מן הצומח ואת מידתם. ה' מזהיר כי אין למשוח זרים בשמן זה ואין לעשות כמתכונתו, לבד מההכנה לשם קדושת המשכן. העושים כן דינם בכרת.קטורת הסמים (ל, לד-לח)
פעמיים בכל יום מעלה הכהן קטורת על מזבח הזהב. ה' מצווה על משה להכין קטורת זו מאחד עשר סממנים. כל הסממנים האלו נשחקים היטב ומעורבים זה בזה. עשיית הקטורת מחוץ לצורכי ההקטרה במשכן, במתכונתה, אסורה אף היא באיסור חמור והעושה כמוה לצורך הרחה, דינו כרת.מינוי עושי המלאכה (לא, א-יא)
ה' מצווה להעמיד בראש עושי המלאכה - מלאכת המשכן, כליו וכל נספחיו, את בצלאל בן אורי בן חור משבט יהודה. על ידו יעזור אהליאב בן אחיסמך משבט דן.קדושת השבת (לא, יב-יז)
עתה, סמוך לציווי הקמת המשכן, מצווה ה' את משה על קדושת השבת ושמירתה מכל עשיית מלאכה. רוצה לומר, למרות חשיבות המשכן וקדושתו, אין לדחות מפניו את קדושת השבת. יום השביעי יהיה אם כן יום מנוחה גם ממלאכת הקמת המשכן. הקב"ה מכנה את השבת "אות ביני וביניכם". השבת מסמלת את הזהות בין בורא שמים וארץ שכילה מלאכתו ושבת ביום השביעי לבין עם ישראל, העם הנבחר.לוחות הברית (לא, יח)
תם מעמד קבלת התורה על-ידי משה. הקב"ה נותן בידיו שני לוחות אבן מרובעות עליהם כתובים ב"אצבע אלוקים" עשרת הדברות.חטא העגל (לב, א-ו)
בני ישראל ידעו כי משה עתיד לשהות במרום ארבעים יום. אך לא ידעו כי יום עלייתו של משה אל הר סיני אינו מן המניין, שכן הימים נמנו כיממות שלימות: לילה ויום, לילה ויום. כך, ביום הארבעים לפי חישובם, החלו בני ישראל לחשוש לגורלו של משה ואף החלו לפקפק אם ישוב. קבוצת הערב-רב, שנספחה לישראל ביציאת מצרים, וכבר הראתה את עצמה גם בעבר כמפוקפקת באמונתה ונאמנותה, החלה שוב בהסתה. וכך נקהל העם על אהרון בדרישה ליצור חלופה אלילית למנהיגותו של משה ותפיסתו המונותאיסטית. אהרון שחשש מהעתיד לקרות נוכח נחישותם של דורשי האלילות, ניסה להרוויח זמן בבקשו להשיג כמויות גדולות של זהב ליצירת עגל אלילי. אך העם הפרוע הפתיע אותו בזריזותו, וכך כבר למחרת בבוקר רקדו בני ישראל סביב עגל הזהב.משה משיב חרון אף ה' (לב, ז-יד)
כך, שעות ספורות לפני רדתו המתוכננת של משה מהר סיני, פונה אליו ה' בדברים קשים: "לך רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים". ה' עומד להוריד את משה מגדולתו בהאשימו אותו במעשי הערב-רב, אותם אנשים שמשה מדעתו סיפח אל עם ישראל ביציאת מצרים. ה' מאיים להשמיד את עם ישראל כולו ומבטיח למשה כי יקים עם חדש מצאצאיו. משה מתחנן לפני ה' ומנסה להניאו מכוונתו. הוא מסביר את חילול ה' הגדול שיהיה בהריגת העם שבחר ה' להוציאו מעבדות לחרות, ומזכיר גם את זכות האבות - אברהם, יצחק ויעקוב. הקב"ה מתרצה וחוזר מכוונתו.משה מחזיר את הסדר למחנה (לב, טו-ל)
בי"ז בתמוז, בתום ארבעים יום מאז עלה משה בז' בסיוון למרום, יורד משה מהר סיני ובידיו לוחות הברית. למרגלות ההר הוא פוגש את תלמידו הנאמן, יהושע בן-נון, הממתין לו שם מאז עלותו ההרה. בהתקרבו למחנה רואה משה את המתחולל סביב העגל. למרות שיגע כי חטא העם, משה מתחלחל אל מול המראה הנורא ומשליך את לוחות האבן מידיו כשהם מתנפצות על הקרקע. משה נכנס למחנה ומשליט מייד סדר. הוא משמיד את עגל הזהב ומבקש מאהרון אחיו הסברים. אהרון מספר את אשר התרחש ועל הדינאמיקה השלילית שהוציאה את הדברים משליטתו. משה נעמד בשער המחנה ומכריז: "מי לה' אלי!" מייד מתקבצים ובאים בני לוי ומשה ממנה אותם להרוג בכל אלו הנצמדים לעבודת האלילים.תוצאות החטא (לב, לא - לג, כג)
למחרת, בי"ח בתמוז עולה שוב משה אל ה' ומבקש לסלוח לעם ישראל כדי שיקבלו לוחות שניים. משה מביע את הקשר המוחלט שלו לעם ישראל ומגלה מסירות בלתי מצויה: הוא מודיע לקב"ה כי אם אינו סולח לעם, הוא מבקש למחות את שמו מכל התורה, הלא היא משוש חייו של משה רבנו!!! לאחר ארבעים יום ה' אומנם מתרצה ומצווה על משה (כמופיע בהמשך הכתובים) לפסול שני לוחות אבנים חדשים ועליהם לחרוט את עשרת הדברות. אך בינתיים על החוטאים להיענש. וכך ה' נוגף את חוטאי העגל במגיפה קשה המפילה חללים בבני ישראל. כמו-כן ה' נוטל מבני ישראל את הכתרים המיוחדים שקיבלו במעמד הר סיני. העם מתאבל כאשר הוא מבין שהחטא גרם לכך שגילוי השכינה מתרחק ובמקום הובלה גלויה של ה' את העם לארץ, ילך לפניהם מלאך. גם משה אינו יכול לשכון יותר בתוך מחנה ישראל. וכך אפילו בשלב מאוחר יותר, לאחר יום הכיפורים אז אומר ה' למשה "סלחתי כדבריך" ומשה יורד עם הלוחות החדשים מן ההר, הוא קובע את אוהלו מחוץ למחנה ישראל. בני ישראל עוקבים בהערצה ובהשתוממות אחר משה העושה את דרכו לאוהלו, פניו קורנים באור אלוקי ועמוד הענן חונה פתח אוהלו כאות להתגלות השכינה. אך עוד קודם לכך, בהיות משה בהר סיני בפעם השנייה, בין י"ט בתמוז לראש-חודש אלול, הואר מנסה להעביר את גזירת ה' המימרה את ההובלה הניסית האלוקית בשליחותו של מלאך ה'. הקב"ה אכן מתרצה גם בזאת למשה ואף מזכה אותו בראייה נדירה של כבוד השכינה.לוחות שניים (לד, א-לה)
בר"ח אלול עולה משה בפעם השלישית אל ה'. הפעם בידיו שני לוחות אבנים שחצב בעצמו. ה' מתרצה למשה ומבטיח שוב שייכנסו לארץ ויגרשו את כל יושביה. הוא גם מלמד את משה את שלוש עשרה מידות הרחמים, שימשו את בני ישראל בכל עת צרה ומצוקה כדי להעביר את כעס האלוקים ולבקש את עזרתו. טרם ירידת משה מן ההר והלוחות החדשים בידיו, ה' שב ומזהירו על איסור הליכה בדרכי גויי הארץ ועבודתם האלילית. הוא גם חוזר ומזכיר על מצוות שונות המחייבות את העם: חג הפסח, הקרבת בכורות בעלי חיים, קדושת השבת, חג השבועות, עליה לרגל בשלושת הרגלים, ומצוות הביכורים. משה יורד מן ההר, ולהפתעתו הוא רואה שאהרון וכל העם יראים לקרב אליו. מסתבר כי עור פניו קרן מקדושת ה'. משה מקרבם ומוסר להם את דברי ה'. בסיימו, הוא שם מסווה על פניו. וכך בכל פעם שמתגלה אליו השכינה מסיר משה את המסווה, מוסר את הדברים לבני ישראל, ומחזיר את המסווה בתום ההתגלות והעברתה לעם. (בפרשה 139 פסוקים)תפקיד ילדי ישראל בתהליך בניית המקדש
דוד המלך אומר: "מפי עוללים ויונקים יסדת עוז להשבית אויב ומתנקם". כוונתו היא שבזכות לימוד התורה של ילדים שלפני גיל המצוות, בזכות "הבל פיהם של תינוקות של בית רבן", יוּשבת האויב והמתנקם. בפסוק זה התכוון דוד המלך ברוח הקודש גם לעניין בניין בית־המקדש. כיצד? כידוע, נבנה בית־המקדש הראשון על־ידי שלמה המלך, בנו של דוד המלך, אך שלמה בנה את הבית על (יסודות שהכין דוד אביו, ועל) פי תכנית שקבע דוד שמיד הוי' עליו השכיל. גם כשהשלים שלמה את בניין הבית – נפתחו שעריו, לאחר שהזכיר לפני ה' את זכותו של דוד. בפסוק זה הבטיח דוד מראש את הצלחת בניין בית־המקדש וקיומו: בניין בית־המקדש זמַנו, כמאמר חז"ל, כשיֶשנה מנוחה ושלום ושלווה. הרי פסוק מפורש הוא: "והניח לכם מכל אויביכם מסביב וישבתם בטח..." – אז יש לבנות את בית־המקדש. מה היא הדרך לשלום ומנוחה? – רק כשהאויב והמתנקם מושבת. ואיך משביתים את האויב? – "מפי עוללים ויונקים". כלומר, דוד הודיע וגילה את הדרך להשגת מנוחה ועל־ידי כך לאפשר את בניין בית־המקדש, וזאת על־ידי שילדי ישראל יִלמדו תורה. [. .] הילדים בהבל פיהם, בלימוד תורתם, מסוגלים להועיל יותר ממה שמסוגלים אביי ורב פפא – כך אמרו חז"ל – הם מסוגלים להוציא את השכינה מן הגלות, את כל עם־ישראל כולו ואת הוריהם מן הגלות, ולהביא את מלך המשיח. (משיחת כ' מנחם אב תשל"ו. ליקוטי־שיחות חלק כד, הוספות, עמ' 423)תמצית: על־פי דוד המלך, בזכות הילדים ייבנה בית המקדש. בזכות לימודם ותפילתם יוּשבת האויב, ואז תהיה מנוחה ובית־המקדש יוכל להיבנות.
___